ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


לעצירת גשמים - נחפשה דרכנו ונחקורה!

הרב יואב מלכא



נראה שעיקרי הסיבות לעצירת הגשמים המובאות בדברי חז"ל באות ללמדנו מה הם עיקרי התיקונים הצריכים ליחיד ולכלל על מנת להבטיח את הקשר החי הבריא והמחייה בין שמים לארץ, שהרי הגשם היורד משמים לארץ הוא ממצע ביניהם - כמעין צינור המחבר בין שתי רשויות רחוקות כל כך - מצב זה מעיד על בריאות ההשפעה, ועצירתו מעידה על חוֹליה ושיבושה של השפעה זו.
אם כן נראה סיבות אלה אחת לאחת.

תענית ז עמ' ב:

1) אמר ר' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אין הגשמים נעצרין אא''כ נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה.

התחיבות הכליה סיבתה היא באיזו פגימה שנוגעת ליסוד קיומנו המקיפה את הכלל כולו: בין את האלה הפוגמים בפועל ובין את אלה שאינם חוטאים בפועל אלא שלא עושים דיים למניעת הדבר בדרך תוכחה, תיקון מעשי, תפילה ראויה או במתן דוגמא ומופת להליכות נאות.
הגשם הוא סיבת הקיום הטבעי והבסיסי ביותר ובלעדיו לא יתכנו חיים ולכן מניעתו רמז יש בה שהשתבש משהו יסודי וטבעי כל כך בחיינו הפרטיים והכלליים עד שכבר ראוי להינטל חלילה כוח קיומנו, ועצירתו של הגשם תעוררנו לדרוש אחר סיבת הדבר ביחס לעולמנו הישראלי הייחודי.

2) אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות.

יבול הארץ שהגשם מצמיחו מעיד על יסוד החסד האלוקי, וחזיון הגשם צריך לעורר בנפש האדם פנימה את חשק הנתינה לזולת, כלומר: כמו שהעניק לו הבורא די מחייתו בגשמי ברכתו כך ימשיך וייתן אף הוא, בין לפשוטי עם וַעֲנִיַו שזה עניין המעשרות, בין למרוממים בעם שהם הכהנים שזה עניין התרומות. ואם לא עושה כן להמשיך החסד אל הצריכים לו למדרגותיהם אז ראוי שתבטל אף השפעת החסד הטבעית ונעצרים הגשמים כאשר אינו הולך בדרכיו ית' להיות: ״מה הוא מעניק משפיע ונותן אף אתה היה...״

3) אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע.

סיפור לשון הרע מרבה בואשה בעולם בזה שמבליט מציאות הרע, וסיפור לשון הרע מעיד על חולשה נוראה של האמון בטוב עד שחביב בעיני האדם לעסוק בפרטי הרע ולספר בם. וכשמתרבים מדברי לשון הרע הם פוגמים את כוח ההכרעה וניצחון הטוב על הרע עד שאין כוח הזכות מועיל עוד כתוצאה מהזדהמות האוויר מחלקיקי הרע שהוא מלא מהם. וראוי אם כן שיעצרו גשמים במצב שכזה כי הגשמים טבעם לטהר את האוויר ולסלק ממנו את חלקיקי האבק העוכרים את שמי הטוהר. ואם כן מה למטהר אצל המזהם?!

4) אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים.

עזי פנים הם אלו שנחלשה אצלם מידת הבושה הנטועה בנפש ומכוחה לא יעיז אדם פניו לעולם כנגד הטוב העדין והאצילי - הן זה שבקרבו והן שבכלל המציאות - ועזי פנים שנפגמה אצלם בושה זו אינם ראויים לגשם שהרי הוא אינו יורד בעזות ותוקף כי אם ברכות, ברחמנות ובמשורה, להרוות ולהצמיח הפך עזי הפנים

5) אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה.

הגשם מרמז על קשר חי ובריא בין עליונים ותחתונים בהיותו ממצע ביניהם ומוביל את נוזל החיים היקר הזה מגבוה למקום נמוך, כאשר האדמה בהשתוקקותה לגשם ומטר פונה כביכול למעלה לבקש מחייתה והשמים נענים לתחינתה באמצעות הגשם. כן התורה ולימודה. עסק התורה עניינו המשכת רצונו ית' לעולמות התחתונים וכשישראל עסוקים בתורה דבר זה מעיד על צימאוננו להופעה נכבדת זו של החכמה האלוקית והמשכת רצונו, אבל כשמתרפים בלימודה אז כביכול מורה הדבר שאין צימאוננו גדול כל כך וממילא לא תיתכן ההשפעה העליונה כאשר אין צריכים לה בארץ וחסרה תאוות התחתונים אליה.
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה״.
וכדברי רש"י על פסוק זה:

6) אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל.

מי הגשמים בירידתם להרוות ולהצמיח אינם משנים בהשפעתם הברוכה מין לשאינו מינו אלא מעניקים את מימיהם - שהם יסוד החיים עצמם - וכל גידול לוקח מהם לקיומו ולשכלולו המקורי.
והנה לעומתם הגזלן בלקיחתו החטפנית הוא מוציא את הדבר מרשות בעליו לרשותו שלו ונמצא מעביר מרשות לרשות ומבלבל את הסדרים ובזה משבש את המשכת החיים כי המשכתם תיתכן רק כשכל אחד ואחד מכיר מקומו ערכו וקנינייו, ואילו הגזלן משבש את הסדר הטוב. וראוי ממילא שיעצרו הגשמים כשתכונת הגזל מתפשטת ורווחת.


7) שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב {דברים יא-טז} ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' (יבמות עח עמ ב).

עניין עבודה זרה הוא שתיפול במחשבת האדם הטעות כאילו יש נברא שהינו ״יש״ בפני עצמו ואינו מקבל חיותו מהשם ית' וממילא יחשוב את אותו נברא לתקיף ורב כוח וכאילו אין לו אדון וימליכהו עליו. וכשנופלים בטעות זו ראויה עצירת הגשמים כי הגשמים מקורם מן השמים וניכר לכול שכל החיים תלויים בהם ולא תיפול טעות שיתכנו חיים בלעדיהם. ומי שמייחס לנברא מאיתו ית' כוח חיים עצמאי ובלתי תלוי, ממילא ראוי למנוע ממנו הגשמים וזה יהיה לו לאות שפגם באמונת יסוד זו של: ״כי ממך מקור חיים ובאורך נראה אור״

8) שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין.

הגשם הוא נמשל ל״פוסקי צדקה ברבים״ כי מי הם אותם פוסקי צדקה ברבים ? הם אלו המכריזים ופוסקים צדקותיהם ולא נותנים. וכן הגשם הלא מוצאו מהבל הימים העולה ומתעבה בענן ״מכסה שמים בעבים להכין לארץ מטר״ וזה כאילו כבר ״פסק״ הענן ״צדקת מימיו״ להחיות צחיי צמא. אבל כשנמצאים בני אדם כאלה שיש להם האמצעים לסייע לאחרים בממונם ואף פוסקים ומכריזים על כך ולא עומדים בדיבורם, אז גם מקור בלתי אכזב זה של מים - אף שנראה לעיננו שחור ותפוח וכמכריז ופוסק על צדקתו - לא נותן מימיו לרבים הצריכים ומשוועים אליו. וזה מתאים למושג עצירת גשמים שאוצר מימיו בתוכו ולא נותנם.
״...נשיאים ורוח וגשם אין״

יהי רצון שתתקבל תפילתנו לפניו לפתוח לנו אוצרות מים תחת עצירת מים.


תגיות: חשבון נפש | עצירת גשמים



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויקהל התשע"ד:
הבגד - הרב שלמה אבינר
ספונטאניוּת - הרב אלישע אבינר
"לעשות אותם" - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
"הביטוח הלאומי" - הרב דוד לנדאו
תחיית המתים - הרב חגי לונדין
מְשַׁל יוֹתָם - הרב שלמה אבינר
שביתה? - הרב ערן טמיר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: