‘מוכרחים מוכרחים להיות שמח’

משנכנס אדר מרבין בשמחה. ואם כן” כשיש שני אדרים מרבין בכפליים. אלא שקצת קשה לדבר על שמחה שהיא עניין איכותי במהותו במושגים של כמות. האם חודשיים אדר הם פשוט חודשיים של שמחה זהה או שמא מסתתרת כאן איכות אחרת של שמחה” באדר הראשון שאנו בעיצומו.
אנו רגילים להסתכל על השמחה כתוצאה של משהו. האדם הוא כביכול פסיבי” עוברים עליו מאורעות כאלו ואחרים” שחלקם משמחים אותו וחלקם מצערים אותו. השמחה באה מחוץ לאדם על ידי מאורעות שונים.
חודש אדר השני הוא כזה. מלא באירועים משמחים” משלוחי מנות איש לרעהו” מתנות לאביונים ולכל הפושט יד” וכן על זה הדרך.
חודש אדר הראשון מציע לנו הסתכלות אחרת על השמחה. לא כתוצאה אלא כמטרה. אדם קם בבוקר ולפניו רשימת משימות שעליו להספיק באותו ביום. ואחת מהמשימות – היא להיות שמח!
נשמע מוזר?
בשביל זה יש לנו חודש להתרגל. חודש להתאמן על האפשרות הזו שלא רק לקבל שמחה כתוצאה ולהישאר פסיביים” אלא ליזום שמחה” ליצור אותה” והשינוי מתחיל ברגע שמזיזים את השמחה מעמודת התוצאה לעמודת המטרה. זו מטרה להיות שמח.
בקדושת הלוי מובא שחודש אדר הוא כנגד יוסף” ולכן הוא מעובר שהרי כתוב יוסף ה’ לי בן אחר. עוד יוסף אחד. שני אדרים.
יוסף מכיל בתוכו בדיוק את שתי התנועות האלו.
מצד אחד – יוסף משופע בברכה מלמעלה – ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח” את כל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו. בודאי סיבה לשמחה.
אך מצד שני יוסף גם עובד על עצמו להיות שמח” הוא מתאמץ ועמל” הוא אפילו קורא לבנו הבכור על שם המאמץ הזה ‘כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי’. יוסף עובד לשכוח דברים מצערים מן העבר” כאלו שעלולים להיסחב על מותניו כמשקולות כבדות ולהעיב על שמחת החיים שלו. הוא משחרר אותם” את כל הדברים הקשים מן העבר” נפרד מהם ונשאר עם שמחת ההווה. זו ודאי עבודה. יוסף הציב זאת לעצמו כמטרה – להיות שמח. ואכן” כאשר אדר הוא כפול” בחינת יוסף מתפצלת לשניים ואדר הראשון הוא כנגד מנשה כדברי ר’ צדוק הכהן:
‘ואדר ראשון נגד מנשה שנקרא על שם” כי נשני אלהים את כל עמלי וגו'” והיינו שעסקו היה להיות גבור הכובש את יצרו בחינת צדיק יסוד עולם ולעבד נמכר יוסף שהיה נצרך עוד להתברר על ידי הנסיון במצרים במדת צדיק. ואחר כך אמר” כי נשני אלהים את כל עמלי” והיינו שכבש את יצרו מכל וכל ונשכח ממנו כל העמל. ואחר כך שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים וגו’.
אם כן” באיכות אחרת של שמחה מדובר כאן. אין בחודש שלפנינו דבר שיכול לשמח אותנו מבחוץ.
אבל יש בו את היכולת להיזכר פנימה” להבין ששמחה היא גם עבודה ומטרה” ולהיות בה. והימים האלה נזכרים ונעשים – נזכרים כנגד אדר הראשון ונעשים כנגד אדר השני.
אדר הראשון הוא זמן ההיזכרות וההתאמצות להיות בשמחה. מוכרחים להיות שמח.
באחד מסיפוריו של רבי נחמן מברסלב אנו מתוודעים אל איש עני שמצא מרגלית שמחמת יופיה לא ניתן היה להעריך את שוויה כלל במקום בו היה” וכך עני מרוד אך עם מרגלית השווה מליונים עולה העני אל ספינה בהנהגת רב חובל מסוכן. אין לו כסף לשלם אך יש לו מרגלית להראות” ורב החובל משתכנע שזו עסקה טובה לקחת איש שתיכף יהיה עשיר גדול. באחת הפעמים שהוציא את המרגלית להשתעשע עימה” נרדם” ואז באו המלצרים ופינו את המפה ומה שעליה לתוך הים יחד עם המרגלית.
האיש העני מבין היטב את מצבו – אך כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְהֵבִין כָּל זֶה הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ כִּי מַה יַּעֲשֶה עַתָּה” הֲרֵי הַקַּפִּיטַאן הוּא גַּזְלָן שֶׁיַּהֲרוֹג אוֹתוֹ בְּעַד מְחִיר הַנְּסִיעָה” עַל כֵּן עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ כְּאִלּוּ לא אֵרַע דָּבָר.
עשה עצמו שמח – אפשר לפרש – כאילו” התחפש. אך בהמשך הסיפור שם” מתברר שהוא באמת עשה עצמו שמח. שימח את עצמו באמת” בכוח. יש אפשרות כזו” ובכך זכה שם באוצר גדול יותר.
עשה עצמו שמח” יש אפשרות כזו” להיפטר ממשקעי העבר” להעלים עין מחששות העתיד” להתמקד במה שלפניו ולשמוח בו” לעבוד על השמחה הזו” להבין שהיא מטרה ולא רק תוצאה” עבודה ולא רק מתנה” ובכלל” השמחה היא יסוד גדול בעבודת ה’. עבדו את ה’ בשמחה – בשמחה עצמה יש לעבוד את ה'” היא עצמה עבודת ה’ וכמו כל עבודה היא דורשת מאמץ ומוכנות להשקעה -ענה ואמר שצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה. ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות. וזהו בדיוק ענינו של חודש אדר הראשון- מוכרחים להיות שמח!