ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


הרבנות הראשית על גיוס נשים

הרב שלמה אבינר

איסור גיוס נשים לצבא, אינו שאלה אישית, אלא שאלה כלל ישראלית, שעליה אמונה לפסוק רק הרבנות הראשית לישראל, שהיא התורה במובן הממלכתי, ולכן חשוב מאוד לדעת את פסיקתה המפורטת בספר "הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה" לרב איתמר ורהפטיג ולרב שמואל כ"ץ (הציטוטים נלקחו משם).
י"ב בכסלו תש"ח. קריאת הרבנות הראשית לכל הבחורים הצעירים בארץ להתגייס לצבא (1310.812).
כ"ד בכסלו תש"ח. דרישה כללית מהמוסדות הלאומיים "להימנע מלהטיל גיוס חובה על נשים" (813 - 1311).
כ"ה באב תש"ח. תביעת הג"ר הרצוג מהממשלה: א. צו הגיוס לא יחול על נשים נשואות. ב. בנות רווקות תוכלנה לתבוע שחרור מטעמים דתיים. ג. תיקון תנאי השירות של הבנות בבסיס הח"ן (1319).
כ"ג באייר תש"ל. החלטת מוסדות הרבנות הראשית "להתנגד לגיוס נשים לצבא (1326).
ל' באייר תש"ל. הרבנות הראשית העבירה לראש הממשלה את החלטותיה: התנגדות נמרצת לחוק המחייב נשים להתגייס לצבא, בגלל הסכנות הטמונות בו (1328).
כ"א באדר א' תשי"א. משלחת רבנים, בראשות הג"ר הרצוג נפגשה עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ודתיות בפרט. לאחר שהוא דחה את בקשתם פירסמה הרבנות הראשית: "הכרזת הרבנות הראשית לישראל מיום כא אדר א תשיא, בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט!
יצחק איזיק הלוי הרצוג, בן ציון מאיר חי עוזיאל - הרבנים הראשיים לישראל".
י"א באלול תשי"ב. החלטת מועצת הרבנות הראשית: כל בת דתית המצהירה על דתיותה, תהיה פטורה משירות צבאי (1343 ועיין 430-429).
כ"ז בתמוז תשי"ג. מועצת הרבנות הראשית הביעה את צערה, שחוק גיוס בנות לצבא עדיין קיים (1346, ועיין 606).
כ"ג בטבת תשי"ד. פניית הג"ר הרצוג למ"מ ראש הממשלה והבטחתו של המ"מ שבנות השירות הלאומי לא תגויסנה לצבא ולא תלבשנה מדים (1348).
כ' בטבת התשל"ח. הג"ר יוסף פסק: אסור לנשים לצאת ב"משמר האזרחי" עם גברים זרים (1442).
י' בטבת תשמ"ו. תשובת הגר"א שפירא והגר"מ אליהו והרבנות הראשית לשואלים: עוד מזמן הרב הרצוג והרב עוזיאל קיימת החלטת הרבנות הראשית שאסרה גיוס בנות לצבא בכל מסגרת שהיא, כולל מורות חיילות, והחלטה זו עומדת בתוקפה גם כיום ללא שינוי (1541).
אדר תשמ"ז. החלטת הרבנות הראשית האוסרת גיוס בנות לצבא, קיימת גם היום (1458).
ט' במרחשון תשנ"ב. הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל (1477 ועיין 606).

נספח - דעתו של רבנו הרב צבי יהודה:
מלחמת מצווה היא אחת מתרי"ג המצוות אשר כולם חייבים בה, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", כלשון המשנה. "גם נשים שייכות למלחמת מצווה, כפי שהעיר על כך ה'מנחת חינוך' על ספר החינוך. לשון הרמב"ם כלשון המשנה: "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". מצבנו עכשיו מוגדר כמלחמת מצווה, הן לדעת הרמב"ן בהיותה מלחמת כיבוש הארץ, הן לדעת הרמב"ם בהיותה "עזרת ישראל מיד צר" הנמשכת מציווי התורה "לא תעמוד על דם רעך" - אמנם "איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש", לכן הרדב"ז רוצה 'לרכך' את דברי הרמב"ם ואומר: "ואפשר דבמלחמת מצווה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן". הרדב"ז מחדש שנשים אינן יוצאות ממש בנשק אלא מצרפות איזו עזרה לחיילים, אבל חידושו לא מוזכר לא במשנה ולא בגמרא ולא ברמב"ם שהעתיק את המשנה כלשונה. ברור שכוונת הרמב"ם לכל תפקידי המלחמה.
שאלה: האם אין זה סותר את הכלל "אין אישה דרכה לכבוש"?
תשובה: כנראה שזה לא נאמר במלחמת מצווה וחובה.
שאלה: הרי נשיאת נשק היא דרך גבר?
תשובה: אין זה דבר ברור כל-כך שיש בכך איסור בשעת מלחמה ממש, ופיקוח נפש דוחה הכל. נשים לקחו חלק בנס חנוכה, וכן יעל בניצחון על סיסרא. על כל פנים זה לא היה ממש במערכי המלחמה.
*
כך הדין באופן יסודי ועיקרי, אבל כמובן יש הוראות פרטיות לפי מצבי העניינים של נסיונות ומכשולים בצניעות. בשירות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וקשה לבת להישאר בתמימות צניעותה. יש טוענים שבנותיהם מחוסנות ומשומרות מכל נפילה. אמנם בעריות עצמן יש מדרגות: עניינים חמורים שהם ביהרג ואל יעבור, ועניינים שאינם ממש אביזרייהו דגילוי עריות. על כל פנים כל החששות האלה אינן בעצם הדין, על פיו בוודאי אישה חייבת לקחת חלק במלחמת מצווה. אלא החשש הוא מצד אחר, ואולי תלוי הדבר בכל בת ובת. אבל עובדה היא שבצבא קיים קלקול בצניעות.
אין כאן דברים ברורים, ומי שרוצה באמת לדעת צריך לשאול את "השופט אשר יהיה בימים ההם", הרבנים הראשיים, אשר כל הבירורים האלה ידועים גם להם, ובנוסף לכך יש להם סייעתא דשמיא בהחלטותיהם, על כן יש לסמוך עליהם בכל דבר, כי "מן שמיא מוקמי ליה". יש סיפור מפורסם על שני בעלי דין שלא היו מרוצים מפסק הדין שקיבלו, על כן באו אל הרב צבי הירש ברוידא מסלנט כדי לשאול דעתו והוא סירב. הוא הסביר: "בפעם הראשונה באתם ברצינות וכובד ראש על כן התקיים 'אלהים ניצב בעדת אל'. אבל עכשיו באתם כאילו לבחון, על כך אין סייעתא דשמיא". במסכת פסחים מונים חז"ל "שבעה דברים מכוסים מבני אדם" ואחד מהם הוא "עומק הדין". רש"י נותן שני פירושים: א. "עומק הדין העתיד", זאת אומרת עומק במובן הרוחני ב. "עומק הדין הרוב טועין בו". אחרי כל הבירורים, מגיע זמן ההחלטה הסופית בנקודה האחרונה, והכל תלוי אם בהכרעה זו יש סיייעתא דשמיא, וזהו עומק הדין.
(שיחת רבנו, בניין הבית, עמ' 55. כל המקורות שם באריכות).

רבנו יצא לחזות במצעד צה"ל, מחא כפיים לכל יחידה צבאית, אך כאשר צעדו החיילות הוא לא מחא כפיים (ספר הרבנות הראשית הנ"ל 911


תגיות: ערבוב בין נשים לגברים | שירות צבאי לבנות | הרבנות הראשית



מאמרים נוספים מעלון פרשת תצוה התשע"ד:
האינטרנט - כלי או תוכן? (ב) - הרב אלישע אבינר
- הרב שלמה אבינר
בית ישראל - הרב דוד לנדאו
הגאון הרב חיים דוד הלוי - הרב רונן טמיר
לכבוד ולתפארת - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
בין עצמיות לחקיינות - הרב ערן טמיר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: