על עבודת הנפש לחודש שבט.
חודש שבט” ובליבו ט”ו בשבט. והמילים הנזרקות לאוויר” עץ” נטיעות” תפילה על האתרוג… כל אלו מזכירים לנו גן אחר” קדום. את גן עדן.
בספר יצירה מופיע שהחוש של חודש שבט הוא חוש התענוג. ננסה להתבונן מעט על החוש הזה” על סוד הקלקול שלו ועל סוד תיקונו” מגן עדן ועד אלינו.
וַיִּקַּח ה’ אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו ה’ אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת…
הנה כי כן” הקב”ה מצווה את אדם הראשון בגן עדן ארבעה ציוויים. לעבוד” לשמור” לאכול ולא לאכול. ודווקא לפי הסדר הזה. ראשית – לעבוד. לקדם את העולם. לא באנו לכאן כדי להתבטל. יחד עם זה יש צורך להציב גבולות שהעבודה הזו שלא תהפוך לניצול משאבים שמוצץ את העולם כולו ולא מתחשב בסביבה ובתנאיה – ולכן לשמור. או במילים של חז”ל – תן דעתך שלא תחריב את עולמי. ובמילים שלנו – קיימות. שמירה על הקיים בעולם” שדבר לא ייכחד כתוצאה מלהיטות האדם לדאוג לעצמו ולרווחתו.
אך בזה לא תמה המלאכה. יש צורך לאכול. לאכול” משמעו לקשר את כל חלקי הבריאה אל האדם באופן של התכללות. התפוח שעל העץ לעולם לא יישאר במצב סטטי. או שייאכל על ידי האדם” ובכך יתעלה ממצבו כצומח ויהפך לאדם בוחר. ואם האדם הבוחר הזה גם יבחר לעשות טוב עם האנרגיה הזו שקיבל מהתפוח שאכל” הרי זה עילוי מוחלט. ועל זה ראוי לברך.
אך אם לא ניגע בתפוח” ונותיר אותו על העץ” הוא יפול לאדמה” ירקב ויהפוך לדומם” לעפר” ירד מטה ממדרגתו. אמנם גם כאן יש הזדמנות שנייה לחזרה בתשובה” והזרעים ייזרעו מחדש באדמה ויצמיחו עץ שממנו יצמחו תפוחים ששוב יעמדו בצומת הזאת. אלא שהדרך לתיקון תהיה ארוכה ומייגעת עד שיצמח העץ ויראו ממנו פרי.
לכן תפקיד האדם הוא לאכול” לקשר עוד ועוד חלקי בריאה אל הצד העליון שבה – הצד הבוחר – ובכך להביא לתיקונם” ולהעלות את הניצוצות החבויים בהם.
בסוף” מופיע ציווי אחד אחרון – לא לאכול. הרוב הוא חיובי” אך יש גם צדדים שלילים שמהם יש להימנע” לא לאכלם” כי הם עלולים לגרום נזק.
הסדר הזה של הציוויים רמוז בשמו של חודש שבט כפי שיוצא מתפילת רבי נחוניה בן הקנה המעולפת מסתרים. “נא גיבור דורשי יחודך כבבת שמרם” ברכם” טהרם” רחמי צדקתך תמיד גמלם”. שמרם ברכם טהרם” ראשי תיבות שבט.
והם הם דברינו. שמרם – לשמור על העולם” ברכם – לברך אותו בעבודה ולפתח אותו עוד ועוד” כשותפים לבורא עולם במעשה בראשית. ולבסוף – טהרם” לטהר” לחבר את הכל אל המגמה האלקית שבבריאה” בעילוי הבריאה כולה אל האדם העושה רצונו יתברך” וכאמור – על זה ראוי לברך.
חודש שבט גונז בתוכו את התענוג האמיתי. התענוג הבא מתוך עמל של עבודה” שמירה” אכילה והימנעות מאכילה. העונג הבא מגילוי הניצוצות של הקדושה הבלועים בתוך עולם החול והחומר” והבאתם לתיקון.
וכאן הבעיה.
כי יצר לב האדם ומחשבות ליבו המתחכמות חותרות להשיג גישה ישירה אל העונג בלי העמל” אל השפע בלי הכלים. זוהי תמצית האכילה מעץ הדעת תוך דילוג על האכילה מעץ החיים הקודמת לה. אכילה מעץ החיים -משמעה בניית כלי חיים הראויים לשאת את הדעת. עבודת המידות בלשוננו. כשיש מידות ראויות – עליהן ניתן להשפיע דעת. אך אם יש אפשרות להגיע לדעת בלי המידות” לחטוף עוד ועוד ידע בלי מאמץ מידותי קודם – אז למה לא.
וכך הולך האדם ופורץ את כספות העונג” ומגיע הישר אל התענוג בלי הכלים.
הסוכר נמצא בטבע בפירות. אמנם כדי להגיע אל הפרי צריך להשקיע מאמץ – לקטוף” לקלף” גם האכילה דורשת מאמץ מסוים. והנה הצליח האדם לבודד לעצמו את הסוכר הלבן כמות שהוא. שוב אין צורך במאמץ גדול כדי לזכות למתיקות. פשוט מוסיפים כפית סוכר לתה” והכל מסתדר.
גם יצר העריות והמשכת הדורות כרוך בעונג רב. וגם לו יצר הבורא לבושים ראויים” הלא המה הבית והמשפחה. נישואין כוללים בתוכם אחריות כלכלית” נפשית” עולם שלם של רגשות” של אהבה ותשומת לב” ולתוך הכלי הזה ניצוק העונג הזה. וגם כאן מתחכם לו האדם ומצליח לבודד את התענוג מן האחריות” את המין מהמשפחתיות” בזה שהופך אותו למכשיר לסיפוק צרכים לשעשוע. התוצאות כמובן בהתאם.
מעניין הדבר שעל פי חוקי הבריאה” יש מחיר כבד למפגש עם העונג כשהוא מופשט מהלבושים שלו.
כדי לאכול כוס סוכר הנמצאת בכל עוגה מצויה” יש צורך במספר קני סוכר עצום שאף אדם לא היה מסוגל למצוץ. אך מהפכת התעשייה מגישה לנו כמויות עונג עצומות ישר לווריד” והמנגנון הזה בעצם פורץ את כל ההגנות של הגוף. הגוף לא יודע כיצד להתמודד איתו. אין מנגנון שובע” ואין מנגנון רוויה. לא משנה כמה גדולה הארוחה שאכלנו” תמיד יהיה מקום לקינוחים בסוף. המפגש עם העונג בצורה ישירה גורם להתמכרות. הכספת הפרוצה הזו הופכת את האדם לצרכן עונג אובססיבי. סוכר” קמח לבן” קפה” מלח” כל אלו מגרי עונג גדולים שהגוף רוצה מהם עוד ועוד ולא שבע. מכאן אפשר להידרדר עוד לתאוות עונג המין המלפפת את האדם ומפילה אותו” ובקצה האחרון נמצאים הסמים” שזה עונג המגיע ישר לדם בלי מעבר ממַתן כלשהו במערכת העיכול.
והכל התחיל משם. מגן עדן. מהמרידה בארבעת הציוויים שמאפשרים מגע מבוקר עם העונג” באופן שיוצר איזון בין האורות לכלים. והרי בטבע – ככל שפרי הוא עתיר בעונג – כך הקליפה שלו עבה יותר” כדי ליצור איזון בין המאמץ המושקע לבין השפע הנמצא. כך האגוזים למיניהם עתירי השומן – הם בעלי קליפה קשה” כי הריבוי מהם עלול להזיק” הכול באיזון מושלם. אך האדם בחכמתו פרץ את הכספת והגיע הישר אל העונג והתאווה של עץ הדעת.
חודש שבט פותח את סדרת תיקוני האכילה. המשכו בט”ו אדר שם נתקן את השתייה” בט”ו בניסן שם נאכל מצה” ובט”ו באייר – שם יגיע התיקון לשיאו באכילת המן. והלא דבר הוא שהחטא הראשון של המין האנושי לא היה בענייני עריות או גזל אלא דווקא בענייני אכילה. כלומר בהתמודדות עם העונג ואיך מגיעים ומשיגים אותו.
בט”ו בשבט מתחיל התיקון באכילת פירות. מזון ממקורו כפי שברא אותו הקב”ה. לא מעובד ולא מזויף. ודווקא משבעת המינים. על פי המקובלים אכילת הפירות כוללת בעצם את היכולת ליצור איזון נכון בין סוגים שונים של קליפות. יש קליפה גסה שצריך להסיר” ויש קליפה דקה שניתן לאכול” ויש פירות שאין בהם כלל קליפה” כמו ענבים” או זיתים. כל קליפה היא התמודדות. מאמץ שנדרש כדי להגיע אל הפרי הראוי ולזכות לעונג אמיתי הנובע מתוך עמל” וממילוי התפקיד הראשון שלנו בבריאה – להיות הולכים ומעלים את חלקי הבריאה אל האדם הבוחר נכון.
וכך הולך תיקון האכילה ומתקדם” על למצב של אוכלי מן” שאוכלים עומר לגולגולת בלבד” כלומר – רק מה שהם צריכים ולא מה שהם רוצים” אוכל נקי” שאין בו פסולת” כי הפסולת היא הרי מן המיותר” ומשם גם באה העצבות” מהמשקל העודף של העינוגים שאנו משועבדים אליהם.
ואילו חודש שבט הוא חודש מאושר” החודש של שבט אשר” שמומחיותו היא בהפקת שמן זית” הדורש מאמץ רב בהפקה” של מסיק ומיון וכבישה” ויש בו תהליך מעניין של הפיכת מר למתוק. הזית” הוא היחיד מבין שבעת המינים שהוא מר” אך השמן המופק ממנו כתוצאה ממאמץ ועמל רב יש בו מתיקות מעודנת. הפיכת מר למתוק היא אחת מתכונותיו המובהקות של משיח הנמשח אף הוא בשמן זית. משיח קשור גם הוא לחודש שבט – שהרי שבט הוא גם מטה הנהגה” “והכה ארץ בשבט פיו” נאמר על משיח.
מתברר שהשמן המובחר המאיר והמקדש” הוא תוצאה של עמל” ולכן העוסקים בו – שבט אשר” זוכים לאושר הפנימי האמתי” אושר שמרמז על ימים אחרים – ימי משיח הנמשח בשמנו של שבט אשר המאושר” “ברוך מבנים אשר”.
