מתמקדים במציאות

הדמיון הוא כוח אדיר הקיים באדם” קשה לדמיין את העולם שלנו בלעדיו… ללא הדמיון איש לא היה מעלה על דעתו להמציא המצאות המקדמות את העולם. אדם בעל דמיון הרשה לעצמו לפנטז על גלגלים לבן אנוש והמציא את המכונית אדם אחר בעל דמיון מפותח משל זה הראשון חלם על אדם שצומחים לו כנפיים והמציא את המטוס. וכך המצאה אחר המצאה חבה את היוולדה לאנשים שלא נתנו למציאות הקיימת לדחוק את רגלי הדמיון לסמטא אפילה ומיותרת. אלא שהממציאים הללו לא הסתפקו בדמיון בלבד” הם עמלו להעלות את המציאות אל מרומי הדמיון. הם שאלו את עצמם כיצד ניתן לשנות את כללי המציאות ולא להשאיר אותה כבולה בכבלי ההרגל וההכרח” הישן והמוכר.
הסכנה קיימת כאשר ישנה התנגשות בין המציאות לבין הדמיון והאדם בוחר לו לחיות ליד המציאות” לא לחוות אותה באמת” לא לפעול בתוכה” אלא לחיות באשליה מלאת דמיון שאינו עתיד להתממש.
הדמיון המנותק מן המציאות מייצר מידות שאינן טובות בתוככי הנפש. הדמיון המשלה את האדם לחשוב שהוא גדול ומרומם” חשוב ובעל כוח שליטה בכל הנעשה” מייצר את הגאווה הגדולה המתנפצת אל סלעי המציאות בגלים אדירים של כעס וחמה.
הדמיון המלפף את האדם בחוטי אשליות בנוסח “אילו הייתי”” “אילו היה לי”” “אילו אירע לי”” “אילו עשיתי”” אינו מניח לאדם לשמוח בחלק אשר לו ומפקיר אותו לציפורניה האכזריות של מידת הקנאה. המקנאים הגדולים לעולם לא השלימו עם המציאות ובחרו להתפתות לדמיון הכוזב. בכך אבדו את חלקם במציאות מחוסר יכולת לראות את הטוב המצוי בה” ואיבדו את החלק עליו דמיינו בהיותו דמיון שאין לו תקווה ממשית. הדמיון המנותק מן המציאות יוצר חוסר מעש ועצלות גדולה… הדמיון הזה מפתח בקצב מהיר כאב איום ונורא.
התורה מורה שלא להפוך את ריבונו של עולם לפסל וכל מסכה” לדמיון עלוב ומגושם” המצמצם את האמת הגדולה. ובעשרת הדברות חותם הדיבר “לא תחמוד”” העומד חוצץ כנגד הממירים מציאות קיימת באשליה מתוקה – מרירה. גם בפרשת השבוע נופל קורח בחטא הדמיון על אודות מעמדו הראוי לו בעיני עצמו” וסופו להיבלע באדמה” אולי הציור המובהק ביותר של מציאות הפותחת את פיה וממהרת לבלוע את הנתונים תחת ממשלת הכזב והאשליה.
גם בעבודת ה’ יש המבקשים לתת משקל עודף לדמיונות” לאשליות” לסגולות שאינן בדוקות” ולשאר מקסמי השווא הבאים באצטלא של תורה” וכנגדן קוראת התורה בקול גדול לתת דרור רק לדמיון שיש בכוחו לקדם את המציאות לעברו ולא להחליף אמת חשובה בפלומה של נוצות דמיוניות העתידות להתפזר בכל רוח מצויה.