חב או חף

יעקב אבינו מבקר את מעשי בניו שמעון ולוי בהריגת אנשי שכם באומרו: “עכרתם אותי להבאישנו ונאספו עלי…” ובסוף ס’ בראשית בברכות לשבטים אמר: “שמעון ולוי אחים” כלי חמס מכרותיהם… ארור אפם כי עז” וכו’.
האם ישנה הצדקה למעשיהם כתגובה לפשע המתועב שביצע שכם בן חמור? וכדברי הרמב”ן: “ורבים ישאלו” ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקיים של כל בני העיר?” האיש אחד יחטא ועל כל העיר יקצוף? וכדברי אוה”ח הקדוש על הפסוק “ויהרגו כל זכר ואת שכם בנו הרגו…” (לד כה כו):
“קשה” א. למה יהרגו מי שלא חטא ב. למה לא הקדימו להרוג את בעל העבירה תחילה?”
תשובותיו של האוה”ח: א. תכניתם של שמעון ולוי היתה להרוג את העבריין שכם בלבד. אך אביו ובבני עירו” סוככו בגופם כחומה בצורה לבל יצליחו לפגוע בשכם ונלחמו בשמעון ולוי” ועל ידי כן הפכו לשותפים לפשע ולרודפים והקם להרגך השכם להרגו. וכדבריו: “אכן” הנה בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא את בעל העבירה. אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם” לבל יהרגו את מלכם חמור ובנו. אשר על כן הרגום מדין רודף” כי יצאו להילחם בהם על מנת למנוע הריגת מלכם” והוא אמרו: ויהרגו כל זכר בתחילה” ובזה שהרגו את כולם השיגו להרוג את שכם ואת חמור וזולת זה לא היו יכולים לנקום נקם מהמחויב להם מיתה”.
תשובה נוספת של האוה”ח: “עוד טעם שהרגו כל בני העיר (אף שלא חטאו במעשה הנבלה)” לצד שהם היו בעזר שכם” לגזול את דינה ובני נוח מחויבים מיתה על הגזל (סנהדרין נז)”. ואף חמור נענש כמותם על גזל דינה. וראייתו של האוה”ח (כז): “בני יעקב באו על החללים ויבוזו… אשר טמאו אחותם”. יוצא אפוא שהפסוק מייחס את מעשה העברה לכולם. נכתב בלשון רבים טימאו” ובמעשה הגזל אפשרו את מעשה שכם.
יעקב ובניו היו שותפים למו”מ ולתכנית המילה” כנאמר (לד יא): “ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה… ומדוע כעס עליהם אביהם?
תשובת האוה”ח: יעקב התכונן שעל ידי ברית המילה” ייחלשו אנשי שכם” ויוכלו לקחת את דינה בעל כרחם” ואף בני העיר שכם לא יוכלו לסייע מחמת חולשתם. וכעס על כך שלקחו הדין לידיהם והרגום” ולא הרגו את בעל הדבר בלבד. ולא ידע שתכניתם להרוג את כל בני העיר ולכן כעס.
והרמב”ם (פרק ט הלכות מלכים) בעניין שבע מצוות בני נוח כתב שנענשו שלא העמידו בית דין לקיום מצוות בני נוח. וכן עיין ברמב”ן על פסוקנו המייחס עבירה של עבודה זרה לאנשי שכם.