מִלְחָמָה עוֹמֶדֶת לִפְרֹץ. “כָּל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו… וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל”. צָבָא אַדִּיר! הַהֲמוֹנִים הָאֵלֶּה מִתְכּוֹנְנִים לִתְקֹף אוֹתָנוּ. אֲבָל אֵינִי מְפַחֵד. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁרוּחַ ד’ פּוֹעֶמֶת בִּי ” אֲנִי מִתְמַלֵּא רוּחַ גְּבוּרָה וְאֹמֶץ לֵּב מֵאֵת ד’. אֵינִי מְפַחֵד מֵאַף אֶחָד!
אֲנִי תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָר לְגִיּוּס הַלּוֹחֲמִים. קוֹדֵם אֲנִי מַזְעִיק אֶת קְרוֹבַי” בְּנֵי מִשְׁפַּחַת אֲבִיעֶזֶר. כְּשֶׁהֵם מַגִּיעִים” אֲנִי שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים בְּכָל מְנַשֶּׁה” בְּנֵי שִׁבְטִי” וְגַם הֵם בָּאִים בִּמְהִירוּת” בָּרוּךְ הַשֵּׁם. וְאָז אֲנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִים אֶל הַשְּׁבָטִים הַשְּׁכֵנִים” אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן: אָשֵׁר” זְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי” וְגַם הֵם עוֹלִים אֵלֵינוּ בִּזְרִיזוּת. בָּרוּךְ ד'” אֲנִי רוֹאֶה שֶׁגְּבוּרָה הִיא סְגוּלָה מִדַּבֶּקֶת.
פִּתְאוֹם עוֹלָה מַחְשָׁבָה בְּלִבִּי: וַדַּאי ד’ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת נֵס” אֲנִי בָּטוּחַ שֶד ‘ יַעֲשֶׂה נֵס לְעַמִּי הַיָּקָר וְהַצַּדִּיק. אֲבָל מִי אֲנִי” הַדַּל?! הַאִם בֶּאֱמֶת אֲנִי רָאוּי לִשְׁלִיחוּת זוֹ?
לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מֵד’ סִימָן.
“אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ” הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן. אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ” וְעַל כָּל הָאָרֶץ חוֹרֵב” וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִבַּרְתָּ” . זֶה הַסִּימָן שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ: הַצֶּמֶר הַגָּזוּז” הַמֻּנָּח בַּגֹּרֶן עַל הָאֲדָמָה” יִהְיֶה בַּבֹּקֶר רָטֹב” והָאֲדָמָה מִסָּבִיב תִּהְיֶה יְבֵשָׁה.
קָמְתִּי בַּבֹּקֶר וְהַצֶּמֶר רָטֹב לְגַמְרֵי. אֲנִי סוֹחֵט אוֹתוֹ וְהוּא מְמַלֵּא סֵפֶל שָׁלֵם! אָמְנָם זֶה רַק חֲצִי נֵס” כִּי הָאֲדָמָה לַחָה. אָמְנָם לֹא רְטֻבָּה כְּמוֹ הַצֶּמֶר” אֲבָל בְּכָל זֹאת לַחָה. הֲרֵי תָּמִיד יוֹרֵד טַל בַּלַּיְלָה.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶּׁאֲבַקֵּשׁ עוֹד סִימָן” רַק אֶחָד. אֵין לִי סָפֵק שתִּהְיֶה יְשׁוּעָה” אֲבָל אֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי הַשָּׁלִיחַ הַמַּתְאִים. הַפַּעַם אֲבַקֵּשׁ מֵהָאֱלֹהִים:
– “אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי” וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם”. ואֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁבַּבֹּקֶר “כַּאֲשֶׁר הַכֹּל רָטֹב מֵהַטַּל” הַצֶּמֶר יִהְיֶה יָבֵשׁ.
ובַּבֹּקֶר: “וַיְהִי חוֹרֵב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ” וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל”.
הַצֶּמֶר נשאר יָבֵשׁ כַּאֲשֶׁר הַכֹּל מִסָּבִיב רָטֹב מִטַּל. זֶה סִימָן בָּרוּר !
עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ שד’ בָּחַר בִּי. אָמְנָם אֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה זָּכִיתִי…
אַךְ בְּעֶצֶם הַמַּלְאָךְ כְּבָר אָמַר לִי: “לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה” . מַה הוּא כֹּחִי? לְמַה הוּא הִתְכַּוֵּן? שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד-זְכוּת” סָנֵגוֹרְיָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל.