שְׁנַת 2683
– “גִּדְעוֹן…”
אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל מְדַבֵּר אֵלַי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.
– “גִּדְעוֹן…”
זֶה ד’ מְדַבֵּר! הוּא קוֹרֵא בִּשְׁמִי! הוּא קוֹרֵא לִי! אֲנִי מִזְדַּעֲזֵעַ וְנֶחְרָד בְּשׁוֹמְעִי (1) אֶת קוֹל ד’. הֲיִתָּכֵן??? אֲנִי מִתְגַּבֵּר וּמַקְשִׁיב. הוּא מַמְשִׁיךְ בְּקוֹל שָׁקֵט וּבָרוּר “קַח אֶת פַּר-הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ” וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים…”(2).
אָכֵן. הַפָּר הָרִאשׁוֹן הוּא הַפָּר הֲכִי מֻבְחָר שֶׁל אֲבִי” וְהַפָּר הַשֵּׁנִי הוּא פַּר שֶׁאֲבִי מֵכִין כְּבָר שֶׁבַע שָׁנִים לְקָרְבַּן עֲבוֹדָה זָרָה.
“…וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִכְרֹת” (3)
לְצַעֲרִי” אֲבִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. יֵשׁ לוֹ מִזְבֵּחַ לַבַּעַל וְגַם עֲצֵי אֲשֵׁרָה.
– “…וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לָד’ אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה…” (4)
וַדַּאי” הַמָּעוֹז הוּא הַסֶּלַע בּוֹ הִנַּחְתִּי אֶתְמוֹל מִנְחָה לַמַּלְאָךְ (5).
– “…וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלֵיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִכְרֹת”(6).
ד’ חָדַל מִלְּדַבֵּר” וַאֲנִי הַמּוּם” נִסְעַר כֻּלִּי. וַאֲנִי תָּמֵהַּ וּמִתְלַבֵּט. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן הַרְבֵּה בְּעָיוֹת הִלְכָתִיּוֹת:
א. לֹא מַקְרִיבִים קָרְבָּן מִחוּץ לְמִשְׁכָּן שִׁילֹה. ב. לֹא מַקְרִיבִים קָרְבָּן בַּלַּיְלָה.
ג. אֵינִי כֹּהֵן. ד. אֵין לִי פֹּה כְּלֵי שָׁרֵת. ה. אָסוּר לְהַקְרִיב בִּכְלֵי אֲשֵׁרָה. ו. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲצֵי אֲשֵׁרָה. ז. הַשּׁוֹר הֻקְצָה לַעֲבוֹדָה זָרָה. ח. הַשּׁוֹר נֶעֱבַד לַעֲבוֹדָה זָרָה.
וְאָז אֲנִי עוֹנֶה לְעַצְמִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ” הוּא הוֹרָה לָנוּ כָּל זֹאת. וְאִם הוּא מְצַוֶּה כָּךְ עָלַי” סִימָן שֶׁזּוּ הוֹרָאַת שָׁעָה!(7) לָכֵן לֹא אֶתְחַכֵּם אֶלָּא אֶפְעַל מִיַּד .
עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין. הַבְּעָיָה הָרָאשִׁית היא הָאוֹיֵב שֶׁבִּפְנִים” בְּתוֹךְ-תּוֹכֵנוּ : הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. כַּאֲשֶׁר נִתְגַּבֵּר עָלָיו” יִהְיֶה לָנוּ גַּם עוֹז לְאוּמִּי” וְנִתְגַּבֵּר עַל הָאוֹיְבִים שֶׁמִּסָּבִיב.
אָסַפְתִּי עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים מֵעֲבָדַי” וְעָשִׂינוּ כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה ד’.
עָשִׂינוּ הַכֹּל בַּלַּיְלָה” בְּסֵתֶר” כְּדֵי לֹא לְהִסְתַּכֵּן לַשָּׁוְא(8). אַל תָּבִינוּ לֹא נָכוֹן. אֵינִי פַּחְדָּן” אֲנִי זָהִיר. זְהִירוּת אֵינָהּ פַּחַד(9).
מְעַנְיֵן הָיָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר” הַמּוּמִים וּמְבֹהָלִים בִּרְאוֹתָם אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל מְנֻתָּץ” עֵץ הָאֲשֵׁרָה נִכְרַת” וּפַר הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה הֻקְרַב!(10)
הֵם דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם: “מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה?”(11). בֵּרְרוּ” חָקְרוּ” וּבִּמְהִירוּת גִּילוּ: “גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה”(12). אָז פָּנוּ אֶל אֲבִי:
“הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת! כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו”(13).
אֲנִי אֵינִי מְּפַחֵד” אֵינִי מִסְתַּתֵּר” אַךְ מְעַנְיֵן אוֹתִי לָדַעַת מַה יַעֲנֶה אֲבִי.
הִנֵּה: – “הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל? אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ? אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר! אִם אֱלֹהִים הוּא” יָרֶב לוֹ” כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ”(14).
אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה מְחֻכֶּמֶת. אַבָּא אוֹמֵר: אִם הַבַּעַל הוּא הָאֱלֹהִים” הוּא יַעֲנִישׁ אוֹתִי מִיָּד. אֲבָל כַּמּוּבָן” זוֹ אֵינָהּ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה. הֲרֵי ד’ אֵינוֹ מַעֲנִישׁ מִיַּד אֶת הַחוֹטְאִים. הוּא מְחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת. אוּלַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה(15). אֶלָּא וַדַּאי אֲבִי אָמַר לָהֶם כָּךְ כְּדֵי לְהַרְוִיחַ זְמַן” וְשֶׁאוּכַל לִבְרֹחַ בֵּינְתַיִם(16). עַל כָּל פָּנִים עַכְשָׁו קִבַּלְתִּי שֵׁם חָדָשׁ: “יְרֻבַּעַל”” כִּי רַבְתִּי עִם הַבַּעַל(17). וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ לָרִיב עִם הָאֱלִילִים” הָאוֹיֵב הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ.