שְׁנַת 2683
שְׁמִי גִּדְעוֹן בֵּן יוֹאָש מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. אֲנַחְנוּ גָּרִים בְּעָפְרָה. סָבִי”
אֲבִיעֶזֶר” הָיָה נֶכְדּוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה” בְּנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהָיָה מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם. אַתֶּם וַדַּאי זוֹכְרִים אוֹתוֹ.
אֲנִי עוֹבֵד בְּחַקְלָאוּת עִם אַבָּא שֶׁלִּי.
הַמַּצָּב כַּיּוֹם קָשֶׁה מְאֹד. אָמְנָם ב”ה דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה הֵבִיסָה לְגַמְרֵי אֶת עַמֵּי כְּנָעַן. אַךְ עַכְשָׁו צָרָה חֲדָשָׁה יָרְדָה עָלֵינוּ: מֵרָחוֹק הִגִּיעוּ מִדְיָנִים” עֲמָלֵקִים” וּשְׁאָר אוֹיְבִים שֶׁבָּאוּ מִן הַמִּזְרָח. הֵם מַשְׁחִיתִים אֶת הַיְּבוּל בִּשְׂדוֹתֵינוּ ” בּוֹזְזִים אֶת הַכֹּל” וְלֹא מַשְׁאִירִים לָנוּ מְקוֹר מִחְיָה. בִּגְלַל זֶה” כַּאֲשֶׁר אֲנִי צָרִיךְ לַחְבֹּט חִטִּים כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַגַּרְעִינִים” אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת בְּבֵית הַבָּד כְּדֵי שֶׁהַמְּרֻשָּׁעִים הָאֵלֶּה לֹא יְגַלּוּ .
אָמַרְתִּי:אֲנִי חַקְלָאִי. אֲבָל לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם. וּמִמֵּילָא בְּקֹשִׁי יֵשׁ לָנוּ מַה לֶאֱכוֹל. אֶלָּא עַל כָּל מוֹצָא פִּי ד’ יִחְיֶה הָאָדָם. וזֶהוּ עוֹלָמִי: דְּבַר ד’. כְּלוֹמַר” לְקַיֵּם מִצְווֹת. וּבִמְיֻחָד לְתַקֵּן אֶצְלִי אֶת הַמִּדּוֹת.
הַאֲמִינוּ לִי” זוֹ לֹא עֲבוֹדָה קַלָּה. אֲנִי מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי” אֲנִי מִתְגַּבֵּר עַל טִבְעִי” עַד שֶׁאוֹתָהּ מִּדָּה טוֹבָה נַעֲשֵׂית קַלָּה אֶצְלִי . זֶהוּ עוֹלָמִי” שֶׁתּוֹפֵס את כָּל כֹּחִי וְגַם מְעַנֵּג אוֹתִי: לְתַקֵּן מִדּוֹתַי. זֶה הַסֻּלָּם בּוֹ אֲנִי מְטַפֵּס. בְּוַדַּאי שְׁמַעְתֶּם עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הָאֵלֶּה אֵצֶל דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה: זְהִירוּת” זְרִיזוּת” נְקִיּוּת” פְּרִישׁוּת” טָהֳרָהּ” חֲסִידוּת” עֲנָוָה” יִרְאַת חֵטְא”וּקְדֻשָּׁה . כַּמּוּבָן” כָּל זֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה לְמַעַן עַם יִשְׂרָאֵל. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ פְּרוּשִׁים וַחֲסִידִים. אַךְ גַּם לֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יִהְיוּ כַּמָּה כָּאֵלּוּ בָּאֻמָּה” וּבִשְׁבִיל הָאֻמָּה.
אָמַרְתִּי לָכֶם” אֵין זֶה קַל” אֲנִי מַשְׁקִיעַ מַאֲמַצִּים אַדִּירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. שׁוּם דָּבָר כָּאן לֹא מַגִּיעַ חִנָּם. אֲבָל לְעֻמַּת זֹאת” יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה: כָּל הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים לַכֹּל – בִּתְנַאי שֶׁמִּתְאַמְּצִים. זֶה מַה שֶׁצָּרִיךְ” מַאֲמָץ – לֹא פַּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְכָךְ הִגַּעְתִּי לְמִידַת הַקְּדֻשָּׁה” עַל אַף הֱיוֹתִי אָדָם פָּשׁוּט.
אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר: הַמַּדְרֵגָה הַבָּאָה” אַחֲרֵי קְדֻשָּׁה ” הִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. . לַזֶּה בְּוַדַּאי אֵינִי רָאוּי וְאֵינִי כְּדַאי. אֲבָל מִמַּה שֶׁהִשַּׂגְתִּי עַד כֹּה” אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר. רַק מַה שֶׁמַּחְשִׁיךְ אֶת חַיַּי” זֶה מַצָּבוֹ שֶׁל עַמִּי הָאָהוּב. כֵּן” אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ עַד עֹמֶק נַפְשִׁי . יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ צַדִּיקִים “וְגַם צַדִּיקִים פָּחוֹת” אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אֶת כֻּלָּם . זֶה עַמִּי.