ר’ קלונימוס קלמיש שפירא זצ”ל הי”ד- האדמור מפיאסצ’נה

“מה אקבל עלי? ללמוד- כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל- אינני הולך בטל” להתרחק מן התאוות- אם אין יצרי מרמה אותי” ב”ה אינני משועבד לתאוה ח”ו. ומה חסר לי? פשוט” להיות יהודי חסר לי! דומה אני בעיני כדמות אדם מצוייר” שהכל יש- הגוונים והצורה וכו'” ורק אחת חסרה. הנשמה חסרה! רבש”ע צופה ומביט כל נעלם” לפניך אתוודה ומלפניך אתחנן… פשוט רוצה אני מעתה להיות יהודי” קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל” קשור אותי אליך לעולם מתוך הרחבה…” (מתוך פנקסו” ביום הולדתו ה-40).
האדמו”ר מפיאסצ’נה נולד בגרודזיסק שבפולין בי”ט אייר ה’תשמ”ט” לאביו הקדוש ר’ אלימלך שהיה מצאצאי ר’ אלימלך מליז’נסק” ולאמו חנה ברכה” בתו של האדמו”ר מחנצ’ין. שמו קלונימוס קלמיש” ניתן לו ע”ש סבו זקנו מצד אמו” בעל ה”מאור ושמש”.
עוד טרם הגיעו לגיל 3 נתייתם קלונימוס קלמיש מאביו האדמו”ר ר’ אלימלך” ומאז גדל בבית סבו האדמו”ר מחנצי’ן ואצל בן אחותו הבכורה- האדמו”ר מקוז’ניץ. מסופר כי בשנה הראשונה לפטירת אביו” היו מביאים החסידים את קלונימוס לבית המדרש לומר קדיש. פעם” בתפילת מנחה” סירב הילד לומר קדיש וטען: “איך אומר קדיש ואני רואה את אבי כאן” יושב על כסאו!”.
כשהגיע קלונימוס קלמיש למצוות” בא בברית השידוכין עם חיה רחל” בתו של האדמו”ר מקוז’ניץ. כעבור שלוש שנים נישאו” ור’ קלונימוס קלמיש עבר לקוז’ניץ” והיה סמוך על שולחן חמיו האדמו”ר” במשך ארבע שנים עד לפטירתו בשנת ה’תרס”ט. לאחר מכן החל ר’ קלונימוס קלמיש לכהן כאדמו”ר בעיירה פיאסצ’נה” והוא כבן 20 בלבד. מאז החלו לנהור לעיירה הקטנה אלפי חסידים” ביניהם זקני חסידי קוז’ניץ וגרודזיסק. משנתו החינוכית המהפכנית היוותה בשורה של ממש בעולם התורה” כפי שמתבטא בספרו היחיד שיצא לאור עוד בחייו” “חובת התלמידים”: “המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו” לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה למרום וקדוש” וכולו” אף כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו- מוכרח הוא להרכין את ראשו אל התלמיד המתחנך על ידו” ולחדור את תוך קטנותו ונמיכותו” עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה” להוציאה” להצמיחה ולגדלה. וכיוון שכך” לא בכל הנערים שווה הוא החינוך. תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו” דעתו ומידותיו” ואותם על המחנך להכיר… וזה רמז לנו שלמה המלך: ‘חנוך לנער על פי דרכו’- על פי דרכו של כל אחד ואחד”.
בגישתו החינוכית העצים האדמו”ר מפיאסצ’נה את הערך שבהעברת האחריות אל התלמיד עצמו” וכך כתב: “לא די ללמד את הנער רק שחובה עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא” כי לא יועיל בזה בלבד” כי לבסוף יראה את רבו למתנגדו ועריץ זר עליו. העיקר הוא להכניס בליבו דיעה זו” שידע שהוא- הנער בעצמו- הוא עיקר המחנך. לא קטן ונער הוא” רק נצר מטע ה’ בכרם בית ישראל הוא” ועליו הטיל ה’ חוב זה לגדל ולחנך את הנצר הזה” את עצמו” לעץ גדול- עץ החיים” לעשותו לעבד ה'” צדיק וגדול בתורה”.
אהבת ארץ ישראל והתשוקה לחונן את עפרה בערו בו ללא גבול. כמה פעמים עמד לעלות לארץ ישראל” אלא שהאחריות לצאן מרעיתו הכריעה את הכף להשאר בפולין. כאשר אחיו ר’ ישעיה” האדמו”ר החלוץ” עלה לארץ ישראל” מכר ר’ קלונימוס קלמיש את כל רכושו כדי שירכוש עבורו נחלה בארץ הקודש. כאשר הציעו החסידים להשתתף ולסייע לו במצווה” השיב להם: “כלום חכמה היא לקנות בכסף של אחרים?!”. בשנת ה’תרפ”ג” כאשר המצב הכלכלי באירופה היה קשה” הציע לו אחיו למכור את הקרקע שקנה בארץ ישראל” והאדמו”ר מפיאסצ’נה השיב לו באגרת: “ודע לך יקירי” כי גחלים אתה חותה על ראשי” והרי זה דומה למי שעומד ברגל אחת בגן עדן” ובא המלאך הממונה על גן עדן ולקחו בידיו וברגליו ומשליכו מגן עדן לגיהנום” והממונה הנ”ל מנחמו שבגיהנום יהיה לו דירה חמה- כן באמת הדבר הזה” עיני זלגו דמעות בהעלות זאת אל רעיוני להתרחק ח”ו עתה” אחרי שהיה לי קצת נגיעה בארץ ישראל”.
ובמכתב אחר כותב האדמו”ר לאחיו: “כפי שאני רואה שהשטן השליך אבנים גדולות על דרכי לארץ הקדושה” ואני רואה שום מבוא לבוא לארץ ישראל” לכן חשבתי שאעשה הלכה למעשה ואסע לעת עתה על איזה שבועות או חודשים לארץ ישראל” והיה כאשר אשליך את כל טרדותי ממני על איזה זמן ואהיה בארץ ישראל” אז יוכל להיות כי אמנו ארץ הקדושה תאחזני בציציות ראשי” ולא תניחני לשוב לחו”ל בקביעות”.
בשנת ה’ת”ש” בין יוה”כ לסוכות” הסתערו כוחות הצבא הנאצי על ורשה והפגיזו את העיר מכל עבר. בתוך מספר שעות נהרגו בנו יחידו ר’ אלימלך” כלתו” ודודתו. חרף הצרות האיומות שניחתו עליו” לא חשב ולו לרגע לעזוב את צאן מרעיתו. במשך שנות השואה האיומה המשיך האדמו”ר מפיאסצ’נה להנהיג את עדת החסידים” לחזק את רוחם ולרומם את אמונתם. דרשותיו בתקופה זו נאספו בספר “אש קודש”” שכתב היד לו נטמן בכדי חרס באדמת ורשה ונמצא לאחר תום השואה בדרך פלאית. בדרשותיו מחזק האדמו”ר את החסידים באמונה ובכח התפילה והזעקה” ובין השאר כותב: “וכן תמיד” האכזריות של השונאי ישראל ביחוד על ילדי ישראל” אם ח”ו להורגם או לאונסם לכפירה” וכמו שלדאבון לבנו רואים גם עתה” שעל כל האכזריות והרציחות האיומות הנשפכות עלינו בית ישראל” האכזריות והרציחות על הבנים והבנות הקטנים עולות עליהן” אוי מה היה לנו… ובאמת פלא הוא” איך העולם עומד אחר כ”כ הרבה צעקות כאלו. בעשרה הרוגי מלכות נאמר שצעקו המלאכים ‘זו תורה וזו שכרה'” וענתה בת קול משמיים: ‘אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים'” ועתה ילדים תמימים מלאכים טהורים” אף גדולים קדושי ישראל” הנהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל” שהם יותר גדולים מן המלאכים” ממלאים את כל העולם צעקות אלו” ואין העולם נהפך למים” רק עומד על עמדו כאילו לא נגע לו הדבר ח”ו”.
האדמו”ר חיבר תפילות מיוחדות לישועה שהופצו ברחבי גטו ורשה” עודד את יהודי הגטו ודאג בכל כוחו לשמור על אורח חיים יהודי” גם בתוך התופת. לאחר מרד גטו ורשה הועברו שארית הפליטה למחנה ריכוז טרווניקי שבקרבת לובלין. שם” ביום ד’ מרחשוון ה’תש”ד” השבוע לפני 70 שנה בדיוק” נרצח האדמו”ר עם שאר יהודי המחנה” במבצע שכונה ע”י הנאצים “חג הקציר”” ונשמתו הטהורה עלתה ברכב אש השמיימה. גם בנו ובתו של האדמו”ר מפיאסצ’נה נרצחו בשואה” ורק בנו של אחיו האדמו”ר החלוץ ר’ ישעיהו שפירא” ר’ אלימלך” נותר להמשיך את שושלת הקודש.
ר’ קלונימוס קלמיש שפירא” האדמו”ר מפיאסצ’נה זצ”ל הי”ד. זכותו תגן עלינו” אמן.