עניין התפילה אינו דבר פשוט ומובן מאליו. לא לשווא כינו חז”ל את התפילה “עבודה שבלב”. כל עבודה שהיא” דורשת מאיתנו עמל והשקעה. לכן אין מה להיבהל מהקושי שניתן להרגיש” רק בהיותנו ניגשים להתפלל. כל מי שמתקשה בתפילה” ניתן לומר לו ברוך הבא למועדון המתפללים האמיתיים” כי מי שהתפילה קלה לו כנראה שתפילתו קלה.
אנו יכולים להגדיר את עבודת התפילה כמשולשת:
1. טרום תפילה
אכן” מה מצבנו הנפשי בעת שאנו ניגשים להתפלל? מה מוכנותנו והתכוננותנו לתפילה? זה אינו מובן מאליו.
2. בזמן התפילה
כמה מאיתנו מסוגלים להתרכז בפשט המילים? איפה הראש נמצא” ואיפה הגוף?
3. אחריה
מה נותר ממנה? עד כמה היא מלווה אותנו? כמה רושם התפילה מנחה אותנו בכל מעשינו הכלליים והפרטיים?
לאור הנ”ל קושי התפילה גדול: איך לגשת” איך לעמוד בזמן התפילה ואיך לצאת מהתפילה. ובסופו של דבר מה נותר מאותו ה’מעמד התפילתי'” עד כמה החוויה הזו מלווה אותנו במעשינו הפרטיים והכלליים.
נשאלות שתי שאלות חשובות ומרכזיות להבנת דברי חז”ל. במה התפילה “היא עבודה”? ובמה היא עבודה” דווקא” שבלב? בדברי חז”ל האלה מגולמים המון סודות בנושא התפילה. הפעם ננסה לעמוד על פן אחד של התפילה.
נוסיף לשאול: הפעם הראשונה שבה הננו פוגשים אדם מתפלל” ליותר דיוק שמזומן להתפלל” זה בבראשית פרק ב'” “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה” טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ” וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה” טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר ה’ אֱלֹקִים” עַל-הָאָרֶץ” וְאָדָם אַיִן” לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה”. לפנינו מתואר מצב מעניין: אם בפרק א'” ה’ מתגלה בשמו אלוקים” “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”” הרי בפרק ב'” הקב”ה מופיע בשם כפול “ה’ אלוקים..” “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה’ אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” (פסוק ד).
זאת אומרת שהאדם המתפלל בפעם הראשונה מופיע דווקא בפרק ב'” דהיינו שהתפילה מתאפשרת רק במציאות גילוי השם הכפול “ה’ אלוקים”. וזאת למה? שאלה חשובה נשאלת: למה הופעת האדם המתפלל מתאפשרת דווקא כשהקב”ה בשם הכפול “ה’-אלוקים”?
לתשובה… נפגש בפעם הבאה.
