להניח על הלב

הורים ומחנכים רבים מתלוננים שמאמציהם החינוכיים אינם נושאים פרי. הם משתדלים” משקיעים ואינם חוסכים בזמן וגם לא בכסף” נותנים את ה”נשמה” שלהם… ואין תוצאות. ההשקעה המתבקשת מההורים היא הרבה יותר מזמן ומכסף” היא נפשית” כמו: אהבה” סבלנות” עין טובה. יחס מעין זה” כלפי ילד או נער שאיננו מתנהג כראוי” איננו בא מאליו” הוא דורש המון כוחות נפש” עד כדי הקרבה. אם לאחר כל ההשתדלות” אין ההורים רואים שום התקדמות מצד הילד” הם עלולים להיתפס לייאוש ולחולשה. מנקרת במוחם השאלה: לשם מה ההשקעה החינוכית? לשם מה ההתחשבות בילד או בנער” לשם מה ההבלגה” ולעיתים אפילו ההתרפסות בפניו?! לשם מה הוויתור על העקרונות החינוכיים החשובים? כל השקעה – ובכלל זה גם השקעה חינוכית – נבחנת על פי התוצאות. אם ההשקעה יורדת לטמיון” היא מיותרת!
המענה לכל הטענות הנ”ל מונח באמרה חריפה של האדמו”ר הרב מנחם מנדל מקוצק. האדמו”ר מקוצק שאל מדוע נאמר בפרשת “קריאת שמע”: “והיו הדברים האלה על לבבך”” ולא “בלבבך”” כפי שנאמר “בפיך ובלבבך לעשותו” (דברים ל). השיב האדמו”ר מקוצק: “צריך שהדברים יהיו מונחים כאבן על הלב” וכאשר ייפתח הלב בזמנים מיוחדים יפלו לתוכו”. נכדו” הרב שמואל מסוכוטשוב (“שם משמואל” ואתחנן” תרע”ז)” הסביר ש”הלב הוא סגור ברוב הזמנים ואין הדברים נכנסים לתוכו” ומכל מקום אין לאדם לשבת אז בטל” אלא יעשה את שלו ולא ישגיח על מה שמרגיש שאין הדברים נכנסים לתוך לבו ואיננו מתפעל” אלא יהיו הדברים מונחים כאבן על לבו מבחוץ. וכאשר תבוא העת שהלב נפתח… אז ממילא יפלו הדברים בתוך לבו”.
זהו סוד העשייה החינוכית. המחנך מנסה להקנות ערכים לחניכיו” הוא משמיע להם תכנים ומעביר להם מסרים” אבל לכל היותר הוא מניח אותם על לבם. זהו גבול היכולת של מחנך – להניח על הלב. אם לבם “פתוח”” המסרים “יפלו” לתוכו” ואז הוא יראה כיצד מאמציו נושאים פרי” וחניכיו מתקדמים ומשתנים לטובה. אם לבם “סגור”” לא יכנסו מסריו לתוך לבם” והוא לא יראה כל תוצאה למאמציו. אבל” אל לו להתייאש” מאמציו אינם לריק” הם לא ירדו לטמיון” הם מונחים על לבו של החניך. כל התכנים וכל המסרים הערכיים” כל האהבה וכל העין הטובה” כל הסבלנות וכל ההתחשבות” מונחים על לבו של הילד או הנער. הם ממתינים לשעת הכושר” שהלב ייפתח” ואז הם יפלו לתוכו.
יש המתלוננים קשות על ההישגים החינוכיים הדלים של הבית ושל מוסדות החינוך היסודיים והתיכוניים. יש הבאים בטענה: מה שהבית ומוסדות החינוך אינם מצליחים לעשות במשך שמונה עשרה שנים” עושות הישיבות” המכינות והמדרשות תוך חודש-חודשיים! אם כן” כיצד מתרחש השינוי המפתיע לטובה? התשובה היא” שלאחר חודש ימים במסגרת החינוכית החדשה (ישיבה” מכינה או מדרשה) נפתח לבם של הצעירים” וכל ההשקעה החינוכית של הבית” של בית הספר” של הישיבה התיכונית ושל האולפנה” נופלת לתוך לבם ומחוללת בהם מהפיכה הרוחנית. על ההצלחה בפתיחת הלב” מגיע “יישר כוח” לישיבות” למכינות ולמדרשות” אבל על התוצאה הסופית מגיע “יישר כוח” לכל הגורמים שהיו מעורבים בתהליך החינוכי של הנער לאורך השנים. השקעתם בחינוך הנער נפלה בלבו ברגע שנפתח. יש הקוראים ללמוד מהמכינות” הישיבות והמדרשות” את המתכון לפתיחת הלב. חשוב להדגיש שאין לדעת בוודאות כיצד “נפתח הלב” במכינה – האם השיעורים והשיחות הם אשר פתחו לבדם את הלב” או שמא האווירה (נעימה ופתוחה” מחד” רצינית ועמוקה מאידך) השוררת בישיבות” במכינות ובמדרשות” היא זו שפתחה את הלב” או שמא נפתח הלב מאליו.
המסקנה היא שאין לזלזל בשום השקעה חינוכית. הראי”ה קוק זצ”ל (אגרות ב” עמ’ קפז) מתייחס לפעילותם של תלמידי חכמים ב”קירוב לבבות”” וכותב שהיא “איננה חוזרת ריקם בשום פעם. לפעמים” פעולותיהם [= תוצאותיהם] נראות בגלוי על ידי מה שהמקורבים מהם מיטיבים את מעשיהם ומיישרים את דעותיהם יותר בפועל. ולפעמים נכנס רק גרעין פנימי בהם” וכבר הם בטוחים שלא יפטרו מן העולם בלא תשובה. ואפילו” אם חלילה יהיה המושפע כל כך גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה” יפעל כוח הגרעין על טבע נפשו ונפיק מיניה [=ויצא ממנו] זרע מעליא שישוב בתשובה”. דברי הרב קוק קובעים עיקרון חינוכי שצריך להנחות אותנו גם ביחס שלנו כלפי ילדינו ותלמידינו: השקעה חינוכית לעולם איננה מבוזבזת. לעיתים השפעתה מתגלה מיד ולפעמים היא ניכרת רק לאחר זמן רב. לכן” אין כל היתר להתייאש מחינוך ילדים” ואין היתר להרים ידיים מהשפעה על תלמידים. על לבם נניח מסרים חינוכיים” ערכים” תכנים” מחשבות מוסריות” שאיפות ואתגרים” מתוך תקווה שלבם ייפתח וכל השקעתנו תיכנס בתוכו.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.