בחירה והשגחה

כל המציאות הארצית משקפת עולם רוחני עמוק” כימי השמים על הארץ. נקודת הבחירה היחידה שלנו היא להביט נכון אל המציאות ואל הטוב הגנוז בה” זו ראייה שמימית של הממד הארצי” לפי ש’הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים’ (ברכות לג” ב). אף שלכתחילה יש בחירה אין סופית לבחור ברע או בטוב” הנה בדיעבד מתבהר שהכול היה מאת ה'” וההבנה הזאת של ידיעת ה’ היא מעבר להבנת האדם. לעולם לא נבין למה ‘הַכּל צָפוּי” וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה” ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשים’ (אבות ג” טו). כי האדם הוא באמת בעל בחירה בכל תכונותיו ובכל תנועותיו (רמב”ם) אך בדיעבד מתברר שהמציאות היא דבר ה’ ממש. זהו יסוד העצבות והשמחה. העצוב מאמין שיש לטפל במציאות של בדיעבד עם כלים של לכתחילה” ואז ישאל כל הזמן: מה קרה? למה זה קרה לי? למה ה’ לא אוהב אותי? ועוד. עד שהספק מתערבב בעצבות כי הוא יונק מאותו מקור של קליפת הבינה” כלומר מראייה חיצונית שטחית של המציאות.
העבודה הנפשית ברוח אמונית נקראת העלאת ניצוצות כלומר: להפוך את השאלה לָמָה (מפני מה?) לשאלה: לְשֵם מָה? שהופכת לכוח מניע אל עבר התכלית. המציאות בדיעבד היא מסר שבא לומר לי דבר מה” ואם אני קורא את המציאות נכון אני יכול ללמוד ממנה” ולהבא ליצור לעצמי את הכלים” שהרי אין כלים שנוצרים בדיעבד אלא על ידי הניסיון” או בלשון של חז”ל: ‘אין חכם כבעל ניסיון’. עלינו ללמוד רק ‘לדלות מתוך המחשכים הלזה” רב פנינים ורגשות מרוממות’ (הראיה קוק” שמונה קבצים ז”). וזה אך ורק אם אני מאמין שלכל מציאות למטה יש שורש למעלה” כלומר” לכתחילה לדעת שהמציאות מושגחת. ההבנה הזאת בעומקה היא שורש השמחה “אם הבנים שמחה”” עוררות מוח-אם המתחבר לבעלה מוח-אב המאיר פנים” דרך הבנים – הבנה עמוקה של המציאות.