….ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך…..
מצוות ביכורים בקיבוצינו כיצד?
כל מקום בתורת משה שמצאו בו חלוצי קיבוצנו סימוכין לשיטתם” סמכוהו בשתי ידיהם ודיקדקו בו אף יותר מן ה״פרושים״ בכל מיני הידור” ואף מה שלא חייבה תורה ולא עלה על דעתה הוסיפו הם מדעתם ונפשם. וכיוון שהחלה ארץ ישראל להיענות לחיזורי ״שבי גולה״ אלו שהתרפקו עליה באהבה” הכניסה אף היא אותם אל ״ערש אהבתה״ והחלה נותנת להם פירותיה בעין יפה. ומזיווג זה יצאו לאור עולם טקסי הביכורים למיניהם שאף אני נתגדלתי על ברכי פולחנם היוקד” ומי שלא ראה כמותם לא ראה מעולם אדם ואדמה בהתייחדותם. ודי למבין! וכיוון שאין מגלין סתרים אלה אלא למבין מדעתו לכן אקצר. את כל תועפות הרגש הדתי היינו משקיעים באירוע לבבי זה. ״שולחן ערוך״ שלם עם סעיפים ותתי סעיפים פרי שרבוטו של ״קולמוס ליבנו״. כל אלה היו נר לרגלינו ומדקדקים היינו בקוצי המנהגים בחרדת קודש של ממש” באיזו מין נטייה חסידית מובהקת ״מורשה קהילת״ א.ד גורדון שרגיל היה לרקוד – כך מספרים – כמעט עד התפשטות נשמתו לרגל סיום קטיף תפוחי האדמה” הבצלים” או סתם כיבוש שממת איזו כברת ארץ מאדמות העמק. בזקנינו ובנערינו בטפנו ובנשותינו היינו מקדימין 30 יום קודם המועד עוסקין ודורשין בהילכותיו והליכותיו” ואם היית סובב בחצר המשק בפרק זמן זה נגלה היה לעיניך חזיון מרהיב. חברי כל ענף מענפי המשק היו עסוקים עד למעלה מראשם בסידור מיטב תוצרתם ולא רק מ״שבעת המינים״ כמצוות התורה אלא מכל פרות האדמה והעץ בלא הפליה” לא נפקד מהם עד אחד. ולא רק ״מטל השמים ומשמני הארץ״ באה התוצרת אלא אף מאלו שאינם לא מן השמים ולא מן הארץ” כגון גדיים” עיזים” כבשים” פרות” סוסים” פרדות” תרנגולות” אווזים… ואנחנו ילדי הקיבוץ ״משא פקודתנו״ ביד רכז משק החי יהודה יעקב המכונה בפי כל ״שקט״ בשל מזגו השקט והנינוח” שבלשונו הרכה היה מעודדנו להצטיין ובמתק לשונו עשה עלינו רושם כה עז עד שנטרפה שנת לילינו והיינו אומרים על משכבנו מי יתן ויהיה כבר אור יום. ידינו היו מלאות עבודה ולעיתים אף על חשבון שעות הלימוד והיו גם מורינו מעמעמים בעיניהם ועושים עצמם שאינם רואים…
סוף סוף נשלמה מלאכתנו!
עגלה גדושת תרנגולות” מהודרת בסרטים צבעוניים ועל ציצת כרבולתן של בעלות הכנף כרכנו מעין מצנפות נייר בשלל צבעים לפארן ולנאותן.
את צמרן הבשרני והעמוק של כבשי ה״מרינו״ עיטרנו בגזרי בד מבהיק מפסולתן של תחפושות פורים” מעשה ידיה של ברכה התופרת” ולאלייתן וצוואריהן קשרנו פעמוני מתכת כסופים. אל טבור זנבה של אווזה פטומה אחת רתמנו עגלת עץ קטנה ובתוכה הנחנו ביצים על פיסת צמר גפן פרי דמיונה הקודח של דינה בת כיתתנו .
ובעגלת עץ” נגררת על ידי העז ״ויולה״ הנחנו את שלושת ולדותיה של ״רינה״ העיזה על גבי מצע נסורת רך.
את סוסתנו האהובה ״עשורה״ שטפנו הדחנו וקרצפנו במי סבון עד ששב שערה הצחור. בקצות רגליה קשרנו פעמונים ועל ראשה זקפנו מטה עץ ובקצהו פלומת נוצות כמעשה סוסי מלכים. את שיער זנבה עיצב רונן במספרי הגז מעשה אומן” ולבסוף רתמנו לה את עגלתה הרעועה עליה ישבו הילדים שאינם ממוליכי הביכורים.
יום שבת הגיע! וכי מתי?! הרי אין לך זמן יפה מזה כשכולם פנויים ממלאכתם.
ובמקום הכינוס כבר מרוכזים הביכורים כולם ומוליכיהן. איש מבני הקיבוץ לא נעדר. חגיגיות קסומה אופפת את הכל. הנה ביכורי ענף הלול” עגלת תנובתם רתומה לטרקטור הפורד הישן והגמלוני ו״לסיק״” ראש הענף” נוהג בו בגאווה גלויה לקול תשואות הצופים. והנה אחריהם ביכורי ענף הבננות ודמיון סידורם כגן טרופי מעוצב להפליא. אשכולות עמוסי פרי בשל מוצגים מבעד לסבכת שרכי עץ הבננה” וצוות הבננצ׳יקים משורגי שרירים וחשופי גו מחזיקים כל אחד על כתפו אשכול עצום ממדים ורגליהם נטועות כמסמרות על אף תנועת הטרקטור. שוב מחיאות כפיים אדירות שקולן נישא על גלי רוח מערבית שהחלה לגלוש זה עתה במורד הר כנרת.
והנה ביכורי ענף המטעים ובנץ בראשו. ממש נתקיים בנו ״ישן מפני חדש תוציאו״ איזה שפע! מכל טוב הארץ… כל אלה מסודרים בטוב טעם המרחיב את הלב ומרומם את הנפש. כעת הגיעה גם שעתנו הגדולה” האם נכזיב? אני יוצא ראשון. משא פקודתי העז הרתומה לעגלה הנגררת טעונה בולדותיה של העז רינה” זוכרים? ואחרי” בזה אחר זה יוצאים רונן” רועי” אילן” איריס” איש איש ופקודתו. ובסוף תהלוכת ילדי ״משק החי״” סוסתנו ״עשורה״ רתומה לעגלתה ועליה יושבים צפופים שאר הילדים מנפנפים בדגלוני ניר קטנים. מחיאות כפיים עד לב השמים” הקהל יוצא ממש מגדרו…. הבטתי ב״שקט״” חיוך נמתח על פניו והסגיר טפח מעולם רגשותיו המוצנע דרך קבע.
הו כנרת שלי… ההיית או חלמתי חלום…?
