עמלק

עמלק הוא עניין כלל-כלל-כללי” ההפוך ממציאות הקדושה הכללית של ישראל. מגיעים לניגוד הגדול של ישראל. יש חילוק בין עמלק לבין שבעה עממים. אִתם יש סכסוכים פוליטיים או דתיים” אך הם אינם מהווים ניגוד לישראל” ומה שנאמר ביחס אליהם “לא תחיה כל נשמה”” הוא מפני שהם עובדים עבודה זרה בארץ ישראל. לכן יהושע הודיע להם שאם הם עוזבים את העבודה הזרה” ואינם מורדים במלכות ישראל” הם יכולים להישאר בארץ בתור מיעוטים . מה שאין כן ביחס לעמלק” לא מוזכר שיש למחות אותו מפני איזה חשש של חטא” כמו אצל שבעה עממים: “השמר לך פן תנקש אחריהם”. אין מִלה מזה לגבי עמלק. הוא מופיע בראשית התגלותה של האומה הישראלית וכן בסיום התגלותה “ואחריתו עדי אובד” . היינו אז עם של עבדים משוחררים היוצאים ממצרים” ופתאום” בלי שום סיבה” “ויבוא עמלק וילחם עִם ישראל”. יש פה ניגוד מהותי” קוסמולוגי” כללי ביותר. ידוע הביטוי של היטלר ימ”ש “איני יכול להיות יחד עִם ישראל בעולם”. וזה התקיים כמובן! הוא נעלם מן העולם” ועַם ישראל חי וקיים! “נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם”. עמלק הוא הניגוד העצמותי ביותר של עם ישראל” והוא אינו נצחי אלא זמני. “אחריתו עדי אובד”. הוא הניגוד הגמור למלכות ד'” למלכות ישראל” לרוח ישראל” לשכינת ישראל” לקדושת ישראל” לארץ ישראל” לתורת ישראל” ולכל מה ששייך לישראל. לכן “מחֹה אמחה” – על ידי רבונו של עולם” ו”תמחה” – על ידי מלכות ישראל” יתגלו מתוך השכלול הגדול של בניין ישראל והתורה. אנחנו מוסיפים “עוז לאלהים” וד’ מוסיף לנו עוז .