מהלכים להתקדמות ושינוי בעקבות הפרשה

עבודה אישית * מה נחשב שוחד * עיוורון ולא בעין * על שוחד שמותר לתת …באלול ובכלל.
אנו קוראים את פרשת שופטים תמיד בשבת הראשונה של חודש אלול. והיא מתחילה בציווי המתאים לזמן – “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך”.
עבודה אישית
השל”ה הקדוש מסביר שזוהי הוראה לניהול עצמי – לשון “תתן לך” – הוראת לך היא הדרכה אישית לכל אדם ואדם” לכל אחד ואחד מאיתנו. עלינו לשים לב מה עובר דרך שערי הרשמים שלנו מן העולם: שערי השמיעה – האזניים” שערי הדיבור – הפה” שערי הראייה – העיניים. ההשתדלות תיעשה בדברים שבהם אנחנו מביטים” למה אנחנו בוחרים להקשיב” מה אנחנו מריחים ומה אנחנו מדברים. כל אדם צריך ליתן בשערים אלו שלו גם שופטים וגם שוטרים. שופטים – על כל דבר שיש בו עשייה ושוטרים – על כל מה שהוא בגדר לא תעשה.
מה נחשב שוחד
התורה מנסה לסייע לנו להבין מתי אדם הוא בגדר שופט לעצמו ומתי הוא אכן שוטר נאמן. איך נוכל לדעת אם אנחנו באמת בנקודה אמיתית בה נשפוט את מעשינו בצדק ולא נטה? הנטייה הטבעית של האדם היא להצדיק מה שעשה. וגם אם נודה כי לא בדיוק טוב עשינו – אפשר שנמצא אלף ואחת “נסיבות מקלות” שגרמו לנו להיות “לא מדויקים”. אומרת לנו התורה: “לא-תטה משפט” לא תכיר פנים; ולא-תיקח שוחד–כי השוחד יעוור עיני חכמים” ויסלף דברי צדיקים”. זה המדד שלנו.
ב ר ו ר – אנחנו אומרים לעצמנו. התמונה הזאת של כסף מחליף ידיים” טובת הנאה מכוונת” במטרה להטות את פסק הדין ודאי אינה תקינה. בא רש”י ומדגיש לנו כמה דיוק צריך כאן. הוא אומר ששוחד אינו רק טובת הנאה שמטרתה לשנות ממידת האמת אלא גם אם קיבל הדיין משהו על שיזכה את הזכאי. כלומר התערבות כלשהיא גם אם לא שינתה את הפסק גרמה נזק בהבנת המציאות. ואם נדמה לנו שהדברים מוגזמים מביא לנו ה’מכתב מאליהו’ דוגמא כמה קטן השיעור שיוכל לשבש את דעתנו. היה לו לר’ ישמעאל ברבי יוסי פרדס ובכל ערב שבת היה עובד שלו מביא לו מן הפרדס פירות. שבוע אחד הקדים העובד לבוא כי היה לו דין תורה עם חברו ואגב כך הביא את הפירות יום מוקדם יותר לר’ ישמעאל. ר’ ישמעאל חשש לשוחד ומשום כך פסל את עצמו מלדון באותו דין. בשעת הדין ישב מחוץ לבית הדין ושמע את הטענות והעיד על עצמו שליבו נמצא לזכותו של אותו עובד והוא חושב: הלוואי שיטען כך וכך ויזכה בדין. כיון שר’ ישמעאל ראה שכך” התעורר ולמד מזה ואמר: “תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי – ואם נטלתי משלי נטלתי – כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה”.
נמצאנו למדים שיש לנו קושי להבין אפילו כמה נגועים אנחנו אצל עצמנו” וכיצד יכולות המחשבות שלנו באצטלה של אמת גמורה להביא אותנו למסקנה לא נכונה. ולכן יש לנו לבדוק אותן ואת שורשן. (על איך בודקים את המחשבות ארחיב אי”ה בהזדמנות אחרת). זו גם הסיבה שיש לנו אמנם חיוב להתבונן היטב ולבדוק את מחשבותינו אך יחד עם זאת” להיתלות באילנות גבוהים ולשמוע לדברי חכמים.
עיוורון ולא בעין
מה קורה לנו כשאנחנו מקבלים משהו ממישהו אחר? מסבירים לנו חז”ל ששוחד הוא מהמילים ‘שהוא חד'” כלומר נתינה יוצרת שיתוף ואחדות בין שני אנשים. אז איפה הבעיה? – מתריעה התורה ששני אנשים מקורבים” זה אמנם יפה” אבל במשפט מְטשטשת הקרבה הזאת את בחינת האמת שביניהם” וחוסר אמת ומשפט – אינם יכולים לדור ביחד. בעיה נוספת קיימת שכששני אנשים יש להם קירוב ושיתוף – התוצאה היא עוורון הלב. אותו איבר רגיש שיש לנו ועוזר לנו להרגיש אם הדברים נכונים אם לאו – נופל קרבן לעיוות המחשבה ועוזר להרדים את הלב הכוסף לאמת. “אפילו חכם גדול וקיבל שוחד” אינו נפטר מן העולם בלי סמיות הלב” (כתובות קה).
שוחד שמותר לתת …באלול ובכלל.
אך כמו בכל מידה אין רע בלא טוב – ויש רק אחד שמותר לשחדו והוא – הקב”ה. בספר ‘ברכי נפשי’ מובא שאת הקב”ה ניתן לשחד בדברים – זו התפילה. ובכסף – זו הצדקה ועניין זה מגיע ל “צדקה תציל ממוות ” ממש.
ב”שוחד זה” על ידי תפילה וצדקה אנחנו נעשים לכאורה שותפים של הקב”ה וכבר קשה לו לראות עלינו חובה.
*עו”ס קלינית