מלך בישראל

הספורנו בפתיחת פרשתנו מסכם את תוכנה באמרו: “אחר המצוות להמון” צווה ענייני מנהיגיו” והם המלכים והשופטים והכהנים והלוויים אשר בתיקונם יתוקן עניין ההמון” ובקלקולם יקולקלו”” כנאמר “מלך במשפט יעמיד ארץ” (משלי כט א).
גאולת ישראל תלויה בשלמות המשפט וההנהגה” כנאמר “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה” (ישעיה א כז).
יוסף בן מתתיהו מנתח את צורות השלטון השונות ומציין את השלטון הרצוי על פי תורה. ואלו דבריו: “אלה נתנו את ממשל מדינתם בידי שליט יחיד (מונרכיה)” אלה נתנו בידי שליטים מתי מספר (אוליגרכיה)” ואלה בידי המון העם (דמוקרטיה). אולם מחוקקנו משה רבנו לא שם לבו אף לאחד מדרכי הממשל האלה” רק ציוה לנו ממשלת אלקים (תיאוקרטיה)” כי לאלקים לבדו הקדיש את המלוכה והשלטון (כי לה’ המלוכה ומושל בגויים) הוא ציוה על העם לשאת עיניו תמיד אל אלקים” כי הוא מקור כל הטובות המוצאות את בני אדם כולם”…
מינוי מלך בישראל נחשב למצוות עשה” אך האם חובה היא או רשות? כדוגמת אשת יפת תואר. שני הפסוקים בפרק יז (יד-טו)” הפותחים את פרשת המלך סותרים לכאורה זה את זה. באומרו “ואמרת אשים עלי מלך” משמע שזה רשות ותלוי ברצון העם” ובאומרו “שום תשים עליך מלך” הרי זה לשון ציווי וחובה. כמו כן עומד הוא בסתירה למסופר בשמו”א (ח” ה) על כעסו של שמואל על שביקשו ישראל מלך ככל הגויים.
התוספתא בסנהדרין (ד ג) שואל שאלה זו באומרו “שלוש מצוות נצטוו ישראל בביאתם לארץ: למנות מלך” לבנות בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. אם כן למה נענשו בימי שמואל?”
והתוספתא עונה על כך בשלוש תשובות:
1. שהקדימו לבקש מלך בעוד שמואל משמש כשופט וחי וקיים. 2. לדעת ר’ נהוראי” לא נאמרה פרשה זו אלא מפני תרעומתן של ישראל” דהיינו אם ישראל ירצו שלטון מלכותי אזי בדיעבד יכולים למנות מלך” כהדרכת התורה. ואין זה לכתחילה. 3. ר’ אלעזר בר’ יוסי אומר: “זקנים שאלו כהלכה שנאמר ‘תנה לנו מלך לשופטנו’ אבל עמי הארץ חזרו וקלקלו. שנאמר ‘והיינו גם אנחנו ככל הגויים'” שהיינו לא שאלו מלך לקיים המצווה” אלא מתוך שאיפת חיקוי הגויים” (וע’ פירוש אברבנאל שמואל א ח ובפרשתנו).
אוה”ח הקדוש שואל: “מאמרו ‘כי תבוא אל הארץ ואמרת'” משמע” כי לא מצוות ה’ עליהם למלוך מלך” אלא אם יאמרו” הרשות בידם. וממה שגמר אומר” שום תשים” שיעור הלשון מוכיח שמצוות ה’ היא להמליך עליהם מלך”.
ותשובתו – אכן מצוות מינוי מלך חובה היא” אך בתנאי שהמינוי לא יהיה כמינוי מלך אצל הגויים. תפקיד המלך בישראל שונה במהותו משלטון המלך בגויים. שיקולי בחירת מלך אצל אוה”ע אינם נבחנים בכשרות מעשיו” מוסריותו” צדקותו “מידותיו” כי אם בגבורתו הפיסית וביכולתו להכניע האויבים מסביב” והניע את גלגלי הכלכלה בהצלחה וכל מבטחם בכוח אנוש בלבד. מה שאין כן בחירת מלך בישראל מבחנה הראשון ב”כשרון מעשיו”” דהיינו כשרות מעשיו המוסריים והאמוניים וקיום מצוות ה'” וכל תפקידו למשוך את העם לתורה ומצוות” והוא משמש כמודל וחיקוי לעם כולו כדוגמת דוד המלך” חזקיהו” וכו’. גם הם מכינים את העם למלחמה” אך יודעים “כי לא בכוח יגבר איש” (שמו”א ב ט)” ו”לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה’.” (זכריה ד ו)
הפסוק העוסק בשלילת מינוי המלך הוא רק אם אמות המידה של בחירת המלך יהיו דומות לשל הגויים” ואילו בחירת מלך לפי אמות המידה המוסריות והערכיות זוהי מצווה. ולכן מצווה המלך לכתוב ספר תורה נוסף והיתה עמו” וקרא בו כל ימי חייו… בזה יקיים את תפקיד המלך בשלמות” ודורשי רשומות רמזו במילה מלך” ראשי תיבות מוח לב כבד. אם השכל מכוון את הרגש וממנו מגיעים המעשים אזי רצון ה’ מתקיים בעולם. ואם הסדר נהפך והתאוות הגשמיות מפעילות את האדם בבחינת כבד” לב מוח” הרי כַּלֵּם – חורבן וכליה באים לעולם.
יהי רצון שנזכה למלכות ה’ בעולם “מלוך על כל העולם בכבודך”. “וידע כל פעול כי אתה פעלתו… בזמן קריב”.