שופטים יז טו …מקרב אחיך…
אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל. שנאמר {לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא}. ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל… כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך
(רמב”ם הלכות מלכים פרק ב הלכה ד)
התשל״ח
אלה מסעַי…. ואסע מכנרת ואבוא חיפה ומחיפה תל אביבה… ואחנה בתל אביב ומתל אביב אילתה ואחנה באילת… ובאילת עבדתי בחדר האוכל המפואר של מלון ידוע יחד עם סגל עובדים יהודים וערבים” ומעלינו גבוה מעל גבוה שומר כל מצעדינו בוס ערבי תקיף ורב סמכות” על פיו ישק דבר” מנהיג רבנותו ברמה. ו״עבד כי ימלוך״ עליו נאמר!
את בלורית שערו הפרוע מטבעו” רגיל היה למשוח לעצב ולהכניע בג׳ל עב וסמיך” שפמפם צ׳רלי צ׳פלין מוקפד מעטר את שפתו העליונה” לחייו ארוכות כלחייו של סוס. מגולח למשעי וריח מי קולון חריף נודף מפניו החטוטות – אולי להצמית בחריפותם את שתיתת דמו המוקז בשעת גילוחו. גיזרתו חנוטה בבגדים שאינם כמידתו” דוחקים את עודפי בשרו חוץ לקו גופו” כפתור חולצתו הפתוח מעט יוצר מעין אשנב המבליט ציצת שיער סבוך ופולשני. שתי עיניו הזעירות מתרוצצות בחוריהן בחוסר שקט כמבקשות עלילה. על שני פרקי כפות ידיו ענודים צמידים עבים עשויים מתכת זולה וכיתוב ערבי מסולסל חקוק בהם. לצווארו שרשרת כסופה ששתי קצותיה אזוקות בסהרון קטן ומבהיק. עקבי נעליו מפורזלות בפיסת מתכת שקול נקישותיה ״הולך מסוף האולם ועד סופו״” כאפעה המקשקש בקשקשי זנבו להתריע על נוכחותו. תמיד ימצא תואנה להצליף בשוט סמכותו ״על כזית ועל כביצה״” פעם צלחת שלא נוגבה כהלכה היא עילה לשבט אפו ומטה זעמו” ופעם מזלג שאינו מונח יפה לצד הסכין” ואף מפית ניר שלהב קיפולה אינו זקוף ומחודד דיו היא עילה להתנפל ולהתגולל עלינו. לעיתים הוא מסיט מעט את וילון אולם חדר האוכל” מניח לקרן שמש להאיר לפניו ובודק לאורה אולי ימצא איזה דופי בשטיפת הרצפות. ואם עלתה בחכתו אחת מכל אלה הוא שש עליה כמוצא שלל רב” נוקב בשמו של העבריין מכניסו למשרדו ואנחנו חרדים לשלומו כחרדת העם נוכח שהייה יתרה של כהן גדול בקודש הקודשים בעיצומו של יום כיפור. מקץ כמה דקות יוצא האומלל מלפניו נזוף וכעוס מסנן קללה נמרצת בחשאי” ואילו הוא מזדרז לדווח על סרחונו של זה בפני מנהלת כוח אדם שדבריו נכנסים בליבה כארס הנחש וסותמים על ה״עבריין״ את גולל השימוע. ואני” כל חזותי והנהגתי מכף רגל ועד ראש קוראת תגר על סמכותו המתרברבת ומותחת את עצביו עד קצה גבול יכולתו” שערי יורד למטה מכתפי “שרשרת צווארי ענודה מצבתות סרטנים וצדפים אקזוטיים שלקטתי מחוף ימה של נואיבה” יחפן” ובכל עת פנויה אני חוטף את הגיטרה ופורט על מיתריה איזה בלוז נוגה ספוג כאב ושובר מוסכמות” מסלסל עננת עשן החצוב מלשד טבק הסיגריה שבפי בהבעת פנים של עונג גלוי ונועץ אותה בצוואר הגיטרה ב״דאָווין״ הנדריקסי מובהק (מי שלא הבין מליצה זו אשריו ואשרי חלקו).
חושי מחודדים להפליא להבחין טבעם של אנשים” לידע מי הוא הפועל ב״כוח הזכות״ ומי ב״זכות הכוח״” ואלה האחרונים הם שנואי נפשי וכל תאוותי היא להפר שיווי משקלם ולגלות מקום תורפתם לעיני כל. פעם גדשתי הסאה ואש זרה ניצתה בעיניו וכהמן בשעתו גמר אומר למצות עמי את הדין” ואכן ביום המחרת החל גוזר עלי גזרות משונות להקניטני” משסירבתי לכל דרישותיו במצח נחושה אדמו פניו וכחמת המן האגגי על מרדכי היהודי שלא נע ולא זע מלפניו” גם חמתו של זה בערה בו והעלתה מקרבו אופל פרוידיאני מבעית ואילולא מוראה של מלכות בלעני חיים. לפתע נמלטה מפיו שאגה צווחנית גדולה ומרה ואמר ״אני אגמור אותך יא אפס אחד!״ מאריך בא׳ של אפס. אז סב על צירו בזוית חדה הלום זעם ונעלם במסדרון האפלולי לפשפש באוצר פורענויותיו להתקין לי גיזרת גזרתי. יצאתי למרפסת הצתתי סיגריה מביט אל מי המפרץ הרוגעים. מקץ חצי שעה חזר” מצאני כך יושב” זקף וכיוון אצבעו המורה אלי כמכוון לועו של אקדח ואמר בנימה פסקנית נקמנית שמתקה לפיו כדבש: ״אתה מפוטר״ והלך לו. עליתי למשרדה של מנהלת כוח אדם לבקש צדק. סיפרתי את גירסתי בתום לב אך קולי כקול קורא במדברה של אילת… לבסוף אמרה לי: ״אם אני צריכה לבחור בין גירסתך לגירסתו גירסתו עדיפה בעיני” שיהיה לך בהצלחה״.
כל משימות שאתה משים מקרב אחיך יהיו…
