עגלה ערופה

שלושת הדברים החמוּרים ביותר בתורה הם עבודה זרה” שפיכות דמים וגילוי עריות. שלושתם הם ביהרג ואל יעבור. אבל כשמדקדקים היטב רואים שלאמיתו של דבר יש צד מסוים שבו שפיכות דמים היא היותר גרועה מן הכול. המקור הוא בגמרא שאומרת: עבודה זרה” זה פשוט” צריך מסירות נפש” “בכל נפשך” . גילוי עריות” זה כמעט מפורש בתורה” “כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש” כן הדבר הזה” . ומה עם שפיכות דמים? אין פסוק. זו סברא פשוטה. אם יבוא גוי ויאמר ליהודי: הרוג יהודי זה” ואם לא” אהרוג אותך – עליו למסור את נפשו. להרוג אותו? מי יאמר שזה עדיף מזה? הנשמה של מי עדיפה? אין צורך בשום חשבון. זה ברור.
אמנם פה בפרשתנו מדובר על דבר נורא נוסף” שלא יודעים מי הרוצח: “לא נודע מי הכהו”. יש צד שמצב זה יותר גרוע משוגג וממזיד. אם נודע מי הכהו יש סדרי תורה איך לנהוג. הצרה היא שלא נודע. אין את מי להאשים” אין כתובת” והחטא רובץ על כל העם כולו. זה דומה לְמה שאומר רבינו יונה שספק חטא יותר חמוּר מחטא ודאי” לכן החמירה תורה באשם תלוי יותר מאשר באשם ודאי. אם אדם יודע שחטאו ודאי – הוא יתבונן” ויש אפשרות של תשובה ותיקון. לעומת זאת ספק” שהוא אינו מבורר – רחוק מתשובה. יש אפשרות של תירוצים ואשליה עצמית” ומתוך כך גדלה סכנה להכתמה מוסרית. כן הוא בענייננו. מצב שלא ניתן לבירור הוא הצרה היותר גדולה” והאחריות רובצת על כל ישראל וזקניו. לכן הוא שייך לחשבון הציבור הכללי של פרשת “שופטים”. זו מצוה המתחדשת בציבוריות הלאומית” המדינית” הכלל ישראלית. שפיכות דמים גורמת טומאת הארץ ” כמו שיש טומאת הארץ על ידי עבודה זרה: “ובגלוליהם טמאוה” .
לכן יש מאמץ מיוחד למען טהרת הקודש. יש צורך לתקן את האווירה כולה” לזכך את האוויר של עם ישראל. אין זו טהרה פרטית. זהו טיהור וניקוי של ה”לא נודע” הנורא שרובץ עלינו. לתסבוכת המיוחדת הזאת שמקיפה את הציבור כולו” יש טיפול מיוחד שבמיוחד” על ידי ראשי האומה” שאומרים: “ידינו לא שפכו את הדם הזה וכו'”. התיקון נעשה על ידי זקני ישראל. חוזרים למקור” למקור היהדות. במצבים של ספקות” של סיבוכים ביחס לענייני הציבור הכלל ישראלי” כל הבירורים מוכרחים להתגלות ממקורם של זקני ישראל” מתוך אמיתה של תורה .