עם נולד

לכל האמהות והתינוקות שנולדו בימים אלו
מתקשרת אלי אמא צעירה בת יומה בחרדה: לפני מספר ימים נולד לנו תינוק מקסים” כולו רכות” אני מחזיקה אותו ומרגישה שהוא מתקמט לי ביד” יצור פאסיבי שרק ישן” אוכל וצורח. מסקרן אותי מה הוא מרגיש” אני משתוקקת להבין ולהציץ אל עולמו הפנימי” אני מרגישה אחריות על חיי הנפש שלו” על עתידו.
כמעט כל הורה שואל את עצמו מה מתרחש במוחו של התינוק כשהוא מתבונן בו” או כשהתינוק נועץ את מבטו בנקודת אור על הקיר. אי אפשר לטפל ולגדל תינוק בלי לייחס לו מחשבות” הרגשות או רצונות מסוימים” אנחנו נאלצים להמציא את עולמו הפנימי. רוב ההורים מתנהגים כאילו הם מבינים מה מתרחש אצל התינוק” ואם הם לא מזהים את החוויה שלו הם פשוט מנחשים או מפרשים כפי שהם תופשים את העולם. הניחושים והפרשנויות שמתייחסים לחוויות של התינוק הם בדרך כלל חיוביים ומועילים” כי כשאוהבים מישהו רוצים לדעת מה מרגיש האדם היקר לנו” כשהתינוק בוכה או מחייך אנחנו מנסים לנחש מה המניעים שלו” מה התחושות שלו” מה הוא רוצה להגיד לנו מתוך הבעות הפנים שלו. הפרשנות שלנו מתבססת על התנהגות התינוק והיא עוזרת לנו ומכוונת אותנו באיזו פעולה ננקוט למען התינוק” והיא זו שתלמד את התינוק על החוויה שעבר. אצל התינוק הרצונות” המניעים והתחושות” הם בלתי מוגדרים והפרשנות שלנו היא שעוזרת לו להגדיר אותם ולבנות את עולמו. להורים יש צורך עצום להמציא את החוויה הפנימית של התינוק” ולחבר בשבילו ביוגרפיה -‘סיפור חיים’ שנטווה מתוך ההסטוריה של העבר וההווה של ההורים והוא משקף משאלות לב” פחדים ותקוות. לפעמים ‘סיפורים’ אלו יכולים ליצור בעיות פסיכולוגיות כאשר יש סתירה או פער גדול בין הפנטזיה של ההורה למה שחווה התינוק באמת.
אחת התיאוריות החשובות בהתפתחות הילד היא של מאהלר. התיאוריה סוקרת את שלוש השנים הראשונות בחיי הילד” היא מתארת כיצד מתעצבת אישיותו של התינוק כאישיות נפרדת ועצמאית. תהליך ההתפתחות שבו מתעצבת אישיותו נקרא תהליך ספרציה ואינדיווידואציה. ספרציה – התהליך שבו נפרד התינוק מהקשר הסימביוטי – כמו בקיעה מהאם” ומתחיל לבסס את גבולות וההיפרדות מהאם. אינדיוידואציה – התפתחות התפקוד האוטונומי של היכולות הקוגניטיביות והרגשיות” שמהוות את הבסיס ודפוס האישיות של הילד.
לאורך כל ההתפתחות והגדילה של הילד ישנה תנועה בין עצמאות לתלות באם. בחודש הראשון התינוק נראה כאילו מנותק מהמציאות” לא מבחין בין אני ללא אני” השלב השני בין 2-5 חודשים” בהם התינוק מתחיל להבחין בעולם הסובב אותו. הוא מרגיש כאילו הוא ואמו הם אחד” זה השלב הסימביוטי. בגיל 5 חודשים הוא מתחיל לגלות את העולם הסובב” הוא זוחל ועומד” תוך שמירה על קרבה עם אמא. בין 10 ל-15חודשים הוא מתאמן בחקירת העולם. הוא מתרחק מהאם עד היעלמות” ואז הוא חוזר מתקרב אליה למעין תדלוק רגשי במקום שמכיל” מקבל אותו. לפי מאהלר האם היא זו שיוזמת ומעודדת עצמאות” וביכולת שלה להכיל ולהתלהב מהתינוק היא מעודדת אותו שוב לאותו מעשה. בגיל 16 חודשים עד 27 חודשים הוא מגלה שהוא מסוגל להתרחק” אבל הוא גם ימשיך לחפש את קרבתה” הוא בקונפליקט בין הצורך שלו לאוטונומיה לבין הפחד שלו מאובדן אהבת האם.
בין 28 ל-36 חודשים” יש תהליך של קביעות רגשית של הפעוט. יש יציבות בהפנמת דמותה החיובית של האם. הוא לומד לשמור על דימוי רגשי של האם גם בהיעדרה” הוא יודע להבחין בין עצמי שלי לבין האם” בין מציאות פנימית לחיצונית. לאורך כל הדרך לא רק הילד מתפתח” גם האם חייבת להתאים את עצמה לצרכים המשתנים של הילד. היא לומדת להקשיב לו וללמוד את עולמו. הדגש בשנים הראשונות הוא על יחסי אם וילד כבסיס לבריאות הילד. התינוק גמיש ומסוגל להתאים את עצמו לאם” לצרכיה ולאישיותה. מאהלר טוענת כי יש לידה ביולוגית של התינוק” שהיא אירוע הנראה לעין” ויש לידה פסיכולוגית שמתרחשת לאורך כל החיים. בכל שלב התפתחותי שבו הוא ממלא את המשימה ההתפתחותית בעידודה של האם” מתמלא הילד בכוח ועוצמה” ובתחושה של אוטונומיה – שהם הבסיס להתמודדות עם אתגרים בעתיד. בסיומו של התהליך מפנים הילד את אמו ומחזיק את החוויה הזאת גם שהיא לא בקרבתו. הוא רוכש יכולות שמאפשרות לו לתפקד עצמאית. תהליך התפתחותי זה של ספרציה ואינדיוידואיציה חוזר על עצמו בגיל ההתבגרות.
(עוד על תינוקות בהמשך)

hadasage@walla.com