ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויחי
פרשה נוכחית: שמות
פרשה הבאה: וארא
 


"קדוש - לְעולם קיים!" (ומה שלהֶפך - להפך...)

הרב יעקב יפת

דרשנים מספרים בחיוך, על עובר אורח שנקלע לבית הקברות היהודי של עיר אחת. להפתעתו, הוא הבחין שהכיתוב שעל גבי כל המצבות הוא כמעט זהה: "פה נטמן פלוני... בן 29 היה במותו"; "פה נטמנה אלמונית... בת 37 היתה במותה"; "פה נטמן... נלב"ע בגיל 34"; ועד כהנה וכהנה נפטרים, שכולם נפטרו, מסיבה מסתורית, בקיצור ימים ושנים.
נרעש האיש, וכשהגיע לַעיר - פנה ליהודי הראשון שפגש ושאל אותו: "אמור לי, האם עירכם היא עיר אוכלת יושביה חלילה?"
"לא", ענה התושב בהשתוממות.
חזר האיש ושאל: "האם השתוללה בעירכם מגיפה, כך שהרבה אנשים נספו באמצע חייהם?"
"חלילה!" התחלחל התושב.
"אם כן", הקשה אותו עובר אורח, "מדוע כל המצבות בבית הקברות שלכם מראות על כך שבעירכם כולם נפטרים צעירים?"
"אהה, אז על זה אתה שואל", נרגע התושב. "ובכן, העניין הוא כזה: בעירנו תיקנו תקנה, ששנות חייו של כל נפטר - לעניין מה שיכתבו על המצבה שלו - תחושבנה רק על פי אותם זמנים בחייו שבהם הוא עבד את ה'. כלומר מתוך כל השעות שבהן הוא היה חי - יִסְפְּרוּ רק את אותן שעות שבהן הוא קיים מצוה, או היה עסוק בהכנה למצוה, או עבד לפרנסתו (שגם זו מצוה) - וסְכומן של אותן שעות בלבד הוא שייחשב כמניין שנותיו, והוא זה שיירשם על המצבה שלו. ומדוע? כי אותם פרקי זמן בחייו של הנפטר בהם הוא עסק בהבלים, הרי אינם באמת ראויים להיחשב חלק מחייו - שהרי הם התבזבזו וירדו לטמיון, ולבסוף לא יישאר מהם מאומה; רק אותם זמנים שבהם הוא עבד את ה' הם אלה שהוא באמת היה חי בהם, וראויים לכן להיחרת על מצבתו - הואיל והם אלה שיישארו לנצח"...
"קדוש - לְעולם קיים", אומרים חז"ל על הקב"ה [1]. וכן כל דבר אחר שהוא קדוש, או קשור אל הקודש: הוא יישאר לנצח. רק הוא לבדו בר קיום, בעולמנו זה שבו הכל עובר ואובד. וכן להפך: מה שהוא ריק מקודש, וקל וחומר מה שמנוגד לקודש - ייגוֹז וייעלם לבסוף, ולא ישאיר אחריו שום זכר.
קורח, דתן, ואבירם - מנסים בפרשתנו להתקומם נגד הקודש, כלומר נגד הנהגתו של משה רבינו. ומהו עונשם? עונשם הוא עונש מסוג חדש. משהו שלא נענש בו אף אדם מעולם: "אם בריאה יברא ה' " - אומר משה רבינו - "ופצתה האדמה את פיה, ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה' " [2]. מקשה על כך הרמב"ן [3]: האמנם רעידת אדמה בריאה חדשה היא? והרי זו תופעה מוכרת וידועה! אלא, מתרץ הרמב"ן, כאן לא היתה זו רעידת אדמה. כי ברעידת אדמה הארץ נבקעת - ולאחר מכן היא נשארת פתוחה, לתמיד; ואילו כאן הארץ אמנם נבקעה - אך מייד לאחר שבלעה את קורח ועדתו היא נסגרה, כאדם הפותח את פיו לאכול - וסוגר אותו מיד לאחר שהכניס לתוכו את האוכל. לכן היתה זאת באמת בריאה חדשה.
מדוע עונשם של קורח וחבריו היה כל כך מיוחד? עונש, שבשונה מרעידת אדמה, לא נשארו אחריו שום עקבות שהם? משום שעונש זה בא להמחיש את שאמרנו קודם, ש"קדוש - לעולם קיים", ומה שלהפך - להפך. כי מחלוקתו של קורח, שבשעתו רעשה וגעשה, סחפה אחריה מאתיים וחמישים נשיאי עדה אנשי שם, והִקהילה על משה ועל אהרון את כל העדה - לא היתה לה שום השפעה שהיא, בסופו של דבר. היא לא הצליחה לפגוע במעמדו של משה רבינו בכהוא זה, ולא נותר ממנה שום זכר. לכן, כדי להמחיש את זה שקורח וחבריו, שניסו לחלוק על הקודש, לא שינו כלום במציאות - ניתָן להם דווקא עונש כזה שלא שינה כלום במציאות, כך שלאחריו אפילו לא נותר זכר לכך שהם פעם חיו ונענשו ... [4]. וזהו לקח לדורות, על איתנות ונצחיות הקודש - ועל אפס אחוזי ההצלחה שינחלו לבסוף אלה המתנגדים לו. ובלשונו של הרב קוק זצ"ל [5]: "הנטיות הרעות והתאוות השפלות, שיהיו לפעמים לְיסוד לַחיים של האדם השפל - הן יינָדפו [לבסוף] כעשן, ולא יקחו [שום] מקום בסדר המציאות והנהגתה. כי סוף הרע - לִכְלוֹת; ו[אילו] הטוב - יתקיים ויעמוד לָעַד: 'יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ - וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם' (ישעיהו מ, ח)".
כאשר תוקפים אותנו הרהורי חולשה, בסגנון של: "איך יתגבר הקודש, בדורנו, על כל החולשות והריחוק מן התורה שישנם" - נזכור שהקודש הוא זה שינצח לבסוף, הואיל ו"קדוש - לעולם קיים", ומה שלהפך - להפך...

מקורות:
1. סנהדרין צב', א'.
2. במדבר טז', ל'.
3. בביאורו לפסוק זה.
4. "מעיין השבוע - במדבר", עמ' שיח, לרב שלום מאיר ולך.
5. עין איה, שבת א', פ"א, סע' כ (ההדגשה שלי - י'.י'.).




תגיות: נצח | קורח



מאמרים נוספים מעלון פרשת קרח התשע"ג:
אין כבוד - אלא תורה - הרב דב ביגון
מושגים מבלבלים- סיום - הרב אלישע אבינר
תורה ומדינה - הרב דוד לנדאו
סוד הייחוס והיחס - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: