ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תבוא
פרשה נוכחית: נצבים
 


ימי ביכורי ענבים

הרב אייל ורד

והימים ימי ביכורי ענבים. כך מדווחת לנו התורה. מדוע? מה כל כך משמעותי בעובדה שהמרגלים יצאו לדרכם בזמן הזה שבו הענבים מסיימים את תהליך הבשלתם?
לא רֶקע בוטני יש כאן לשליחות המרגלים, אלא רקע אחר לחלוטין שאולי יש בו כדי לשפוך מעט אור על כל מה שהתרחש באותם ארבעים יום שבהם הלכו המרגלים סביב גבולות הארץ, ולאט לאט משתנה דעתם, מתהפכת מן הקצה אל הקצה, ולבסוף מתקבעת לעמדה הנוראה של "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".
הליכתם של המרגלים התרחשה בחודשי תמוז ואב. ימי קצה של השנה. קיץ. והקצה, הוא קרוב אל הדין, העין דנה בו כל דבר לחומרה, כל דבר על פי נקודת הקיצון שבו. הקדוש ברוך הוא העסיק את הכנענים בלוויות רבות על מנת שלא ישימו לב למשלחת הנכבדה העושה כעת את דרכה אל גבולות ארץ כנען.
אך הפרשנות שמהרגלים נותנים ללוויות המרובות היא פרשנות של קצה, של קיץ - ארץ אוכלת יושביה.
'ונשתלחו ער"ח תמוז וכתיב והימים ימי בכורי ענבים, ענבי"ם גימטריא עק"ב שהוא הסוף שמשם יש אחיזה לסט"א.' - אומר השפת אמת. המרגלים נשלחים לארץ ישראל בימי עקב השנה, ודווקא שם יש הזדמנות לצד האחר להיכנס, ולהכשיל ולהפיל. ענבים בגמטריא עקב.
'ע"פ דברי הקדוש ר"ש מאוסטראפאלי ז"ל בפסוק והימים ימי בכורי ענבים, היינו שאז היתה שליטת אותיות שקודם אותיות ענבים, קודם הע' הוא ס', וקודם הנ' הוא מ', וקודם הב' הוא א', וקודם המ' הוא ל', כי אז הוא ירחין דעשו' (שם משמואל על אתר). האותיות שקודם למילה ענבים יוצרות צירוף קשה מאוד, זהו זמן של קצה, ירחי עשיו, ובו נשלחים המרגלים, והעין שלהם נהפכת אט אט לעין רעה המטילה ביקורת וספק בכל דבר, עד שהטילו הספק בעצמם - ונהי בעינינו כחגבים, ומשם הקריסה היא מוחלטת.
אלא שהיא הנותנת. מדוע שלח אותם משה בזמן מסוכן כל כך, ולמה לא המתין משה לעונה הממוזגת יותר, המאוזנת?
והתשובה אף היא טמונה בענבים.
כי בפרי הענב יש סוד. סוד ההיפוך. הפרי התמים למראה והפגיע, יכול להתהפך ולהיות למקור של שמחה ועונג, למקור להרחבת החיים ושמחתם, ואף למבוא לגילוי הסוד הפנימי של החיים ודעת החיים - נכנס יין יצא סוד, ועץ הדעת - של גפן היה.
ובה בעת הוא יכול להיות למקור של ריסוק וכיעור, של חטא ורפש ולכלוך, של ענבים הנהפכים ל'ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו' (דברים לב לב).
וזוהי בדיוק תכונתה של ארץ כנען, שיש בה כוחות חיים עצומים, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ טובה ורחבה, ואם כן יש בה את סוד ההיפוך. יכולה הארץ להיות בחינת ארץ כנען - כנועת רצון לרצון העליון, ועושה שימוש בכל כוחותיה למטרה אחת - עבודת ה' יתברך, ואז הארץ מתברכת והעם מתברך בה.
אך יכולה הארץ והעם אשר עליה להפוך ל'סורי הגפן נכריה' (ירמיהו ב כא), תוך ניצול משאבי הארץ הטובה להנאות ותאוות, ואז - התוצאה היא בדיוק מה שקורה למי ששותה ושותה בלי כלים להכיל את היין - הוא מקיא, והארץ מקיאה אף היא את אוכלי ענביה שלא בקדושה וטהרה.

המרגלים נכנסים לארץ בימי ביכורי ענבים. הסוגיה ברורה - האם נוכל לה, לארץ משופעת הכוחות הזו, והאם הכוחות הללו לא יבלעו אותנו כמו שבלעו את הגוי אשר קדם לנו?
המרגלים בוחרים לראות את הסכנה המרובה. לראות ולהיראות. ויקחו אשכול ענבים אחד - וישאוהו במוט בשניים. האשכול הוא אחד - אך הנשיאה שלו כבר מפוצלת. ארץ ישראל תובעת את אחדות הקודש והחול, או שמא נאמר את גילוי הקודש שבחול ולכן האשכול הוא אחד, זה אותו אשכול המסוגל לכל טובה, ובו יש לגלות את נקודת הקודש הפנימי.
אך המרגלים צועדים בתוך עולם מפוצל, שבו הקודש שייך למדבר ולמשכן, וארץ ישראל היא מקום מסוכן ומפתה. ולכן הארץ היא מסוכנת, ועדיף להישאר במדבר.

את חטא המרגלים מתקנים הדורות כולם. כל דור והחלק שלו. יש שתיקנו את המסירות לארץ, ויש שכתבו לה שבחים ופיארו אותה בחינת טובה הארץ מאוד מאוד. יש שהמשיכו ותיקנו גם את חטא המעפילים, ועלו לארץ , העפילו והצליחו. אך מי יתקן את חטא הענבים?

בפסח האחרון נסענו שוב דרומה אל אחינו שבישוב בני נצרים. נכנסנו למשפחת אלברט שכנינו היקרים מאז, ל על האש' הקבוע שלנו יחד.
לאחר שסעדנו לבנו כדת וכדין, נעלם לפתע נדב בעל הבית, ואחרי כמה רגעים נכנס חזרה לחדר מחייך, מחזיק בידו בקבוק יין חדש, של יקב רזא מיצהר, היקב של אחיו בועז.
'בוא תטעם את היין החדש הזה, יין כזה עוד לא טעמת'.
אני שתיין קטן מאוד, ובכל זאת. יין חדש.
כוסות נשלפו והיין נמזג.
רגע לפני הברכה , לקחתי את הבקבוק וסובבתי אותו לקרוא את הנכתב על היין ועל יצורו.
חוץ מעפיצות, ארומה, חביות אלון מיושן, נגיעות פירות יער וסיומת ארוכה, דברים שאין לי בהם כל הבנה, היו שם עוד כמה משפטים משובבי נפש ומיוחדים. נכתב שם על ענבים שניטעו בגבעת תקומה שעל יד יצהר לכבודה של ארץ הקודש ולקיום דברי הנביא ירמיהו 'עוד תטעי כרמים בהרי שומרון.'
סופר שם על ארץ ישראל שהמתינה אלפיים שנה לבניה והנה היא שוב נותנת פירותיה, ושכל עבודות הכנת היין מנטיעת השתילים ועד חתימת הבקבוקים נעשו על ידי בחורי ישראל לכבודו יתברך.
לכבודו יתברך בירכנו ושתינו על היין המשובח הזה [ מומלץ!!] ותחושה של סיומת ארוכה אכן עלתה מבפנים, סיומת לחטא הנורא ההוא של חטא המרגלים וטעמו של התיקון המתוק, עת ימי ביכורי ענבים נהפכים לנו לימי ששון ושמחה בנטיעת כרמי יין בקדושה וטהרה לכבודו יתברך.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: