ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


נתינה כיסוד להצלחת המשפחה

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

כוח הנתינה לזולת מבטא את הצלם האלקי של האדם. רק כאשר שאיפותיו ומחשבותיו נתונות להיטיב לזולת, למשפחתו, לעמו ולעולם כולו, הוא מוציא לפועל את מטרת יצירתו.
ולכן, בטרם באה פרשתנו לתאר את המשבר העלול לפקוד את המשפחה בפרשת סוטה, הרחיבה הפרשה במצוות נתינת 24 מתנות כהונה, להדגיש שהמשבר בתא המשפחתי נובע מהתכנסות פנימית אגואיסטית ללא רצון להיטיב לזולת. וכדברי חז"ל (ברכות סג): "דבר אל בני ישראל... איש כי תשטה אשתו" א"ר יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך, כל שיש לו תרומ"ע ואינו נותנם לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנעשית סוטה".
בפרשתנו נזכרות מתנות הכהונה, (במדבר ה ט-י) "וכל תרומה... אשר יקריבו לכהן, לו יהיה, ואיש את קדשיו לו יהיו, איש אשר יתן לכהן, לו יהיה".
שואל האוה"ח הקדוש: למה כפל לעניין אחד שלוש פעמים? וכן כפל את הביטוי "לו יהיה" שלוש פעמים? ועונה: שלושת הביטויים מלמדים את מכלול 24 מתנות כהונה שמקבלים הכהנים.
"וכתבם הרמב"ם בפרק א מהלכות ביכורים. 24 מתנות שנותן לכהנים נחלקים לחמשה חלקים שהם שלושה. חלק אחד הם קדשים שזוכים מן המקדש 14 מתנות, למשל בשר הקרבנות ומנחות וכו'. וכל מתנות אלו צריכים הבעלים להביא למקדש וליתנם לכהנים, וכולם קודש.
חלק שני, תרומת מעשר וחלה שהם קדושים אך ניתנים בכל חלקי הארץ, ואין צורך להביאם למקדש. סך הכול - שלושה.
חלק שלישי: הזרוע, הלחיים והקיבה, ראשית הגז, פדיון הבן ועוד, שהם שבעה מתנות ואינם קודש אלא חולין. ועל הכהן לחזר אחריהם.
שלושת הפסוקים אשר נראים כמיותרים כנגד שלוש חלוקות אלו: חלק א - יש בהם שתי מעלות: א. שהן קודש ב. ישראל צריכים להביאם למקדש וליתנם לכהן. ועל כך נאמר "וכל תרומה לכל קודשי בנ"י אשר יקריבו לה'." קרא להם קודש וציין יקריבו לה', שיש צורך להביאם למקום המקודש.
חלק ב - שהם תרומה ותרומת מעשר, עליו אמר הכתוב: "ואיש את קודשיו לו יהיו", הרי הם קודש, רק כהנים יאכלום בטהרה, אך אין צורך להביאם למקדש והכהן מחזר אחריהם לקבלם.
וכנגד חלק ג', הלוא הם שבע המתנות. אמר "איש אשר יתן לכהן". הזכיר לשון נתינה בניגוד לשתי הקבוצות הראשונות. לא הזכיר בקבוצה זו שם קדושה כי הם חולין גמורים. ובמתנות אלו יכול הכהן לחלקם לאחר קבלתם לכל אדם מישראל. אך אינו רשאי לסרב לקבלם, ולכן אמר 'לו יהיה'. ומסיים האוה"ח הקדוש: "ומעתה יש טעם נכון במה שחילקם הכתוב לשלוש הדרגות, לומר על כל אחת ואחת, 'לו יהיה', שצריך לקחת כל הבא לו מהם, ואינו יכול לסרב לקבלם".


תגיות: זרוע לחיים וקיבה | מתנות כהונה | נתינה



מאמרים נוספים מעלון פרשת השבוע נשא התשע"ג:
הגיור בימינו - הרב שלמה אבינר
תפילת ההורים על ילדיהם - הרב אלישע אבינר
אהוד בן גרא - הרב שלמה אבינר
מרכזיות הקודש - הרב דוד לנדאו
"יברכך ה' וישמרך" - הרב ערן טמיר
דרך חיים - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: