ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


על אלימות ועל שער לתקוה

הרבנית טל רחמני


לכבוד התחדשות עונת החתונות, נסתכל על צעירים שבונים את הקשר הזוגי. גמרא מפורסמת (במסכת נדרים סו) מספרת על בן בבל שעלה לארץ ונשא אישה. הסיפור מטפל בבעיות מוכרות אך מציע פתרון מפתיע.
הבעל הצעיר אמר לאשתו לבשל לו שני עדשים וכך היא עשתה. "כעס עליה". מדוע כעס? אם יש כאן מציאות אידיאלית של אישה כשרה שעושה רצון בעלה, מדוע זה לא מצליח?
מסתבר שעשיית רצון הבעל מחייבת להעמיק יותר. לא רק להוכיח הבנת הנשמע, אלא להכיר כדי לזהות את הרצון שמסתתר מעבר למילים. איש זה איננו מבקש בשר אלא אוכל זול, וגם ממנו הוא מבקש כמות מזערית. האם באמת הוא כבר הגיע למדרגת הפרישות? לא ולא. מי שפרוש לא כועס כשהוא מקבל מעט אוכל. נראה שלפנינו אדם שמבקש להיראות אחרת ממה שהוא באמת. הוא מייעד לאשתו את התפקיד לתת לו אוכל סביר על אף בקשתו המוזרה, ואז הוא יאכל כאחד האדם כאילו רק כדי לא להעליב אותה. מה לעשות, מטרות משונות וגם סמויות אינן תמיד מובנות, והאיש כועס על כישלון תכניתו.
במקום לעשות חשבון נפש, להפסיק עם הפוזות ולהתבטא באופן ברור, הבעל שלפנינו מאשים את אשתו. אם היא נותנת לו מעט מדי, הוא יגזים לצד השני ויבקש הרבה מדי. האשה עדיין מנסה לדבוק במילים המדויקות שנאמרות לה ועושה לו סאה, כפי שהוא ביקש. כאן לא מספרים לנו חז"ל על תגובתו, אך נראה שגם היא היתה כעס או תסכול, כי סאה היא מאכל מרובה מדי לאדם אחד.
כמה חבל שתפיסת הנישואים הטובים אצל החתן הצעיר היא בדיקת הצייתנות של אשתו. הוא בודק איזה שירות הוא מקבל ממנה, במקום לבנות את היחד הזוגי. הרי אם יש עודף אוכל, מה פשוט יותר מאשר לשבת לארוחה משותפת? אפילו אוכל מועט כמו שני עדשים ניתן לחלק לשניים. אבל החתן דנן לא מתעניין באחדות. הוא עושה לאשתו מבחנים, וכשהיא נכשלת בהם הוא כועס, כי הכישלון חושף שבקשותיו שלו היו בלתי הגיוניות.
"אמר לה: לכי והביאי לי שני בוציני". גם אדם שעושה חשבון נפש ותיקון, יכול לעשות אותם בכיוון הלא נכון. במקום להפסיק עם יחסי אדון-משרתת, הבעל הצעיר מבקש דבר הגיוני. שניים, אבל לא של מאכל קטן, עדשים, אלא של אבטיחים. נכון, החזרה על מספר שניים מעידה אולי שבסתר הלב איש זה שואף לזוגיות אמיתית, אבל הנוסח הגלוי הוא שוב "הביאי לי".
האישה הכשרה מנסה לעשות את רצון בעלה, אבל מסתבר שעוד סוג של בעיה נכנסה לחייהם. בעיית שפה פשוטה. בארמית בבלית בוציני זה אבטיחים. בארמית ארץ ישראלית זה נרות. האישה מביאה שני נרות חרס, שכידוע, מזינים את הגוף אפילו פחות משני עדשים. איזו הזדמנות לצחוק ביחד! בעיות של עולה חדש עם אישה מקומית הם לא כישלון של אף אחד, והתוצאה הלא צפויה יכולה ליצור צחוק בריא, משותף, וממילא התקרבות. אבל לא. את הבעל שדורש צייתנות כנועה זה לא מצחיק בכלל, והוא מחצין את האלימות שגואה בתוכו ופוקד על האישה לשבור את הנרות על ראש השער (בבא בארמית).
גם מאוהבי השמות המקוריים בדורנו עוד לא שמעתי שם מיוחד שכזה לבנים: שער. אבל פעם היה שם כזה, והחזיק בו חכם מפורסם, בבא בן בוטא. הלכה האישה התמימה ועשתה שוב את מה שהיה לפי הבנתה רצון בעלה. היא התקרבה אל החכם בבא ושברה על ראשו את שני נרות החרס שבידה. על גדלותו המידותית של האיש לא נרחיב כעת. מבעד לכאב הפיסי ולתדהמה הוא הצליח להתבונן בזולת במבט עמוק ומפוכח, ולזהות שלפניו אישה עם רצון טוב. רצון טוב הוא עיקר גדול (בלשונו של ספר 'אורות התשובה': "הרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מילואיו") ולכן החכם פונה אליה בשאלה ולא בגערה: "מה את עושה?" כשהיא עונה לו "כך ציוני בעלי" הוא מברך אותה: "את עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא".
הרבה דברים אפשר היה להגיד. אפשר היה לברר מי האיש האלים ולטפל בו, אפשר היה לבדוק אם האישה מבינה מה שאומרים לה, אפשר היה לדבר על גבולות הצייתנות. אבל בבא העדיף לחזק, קודם כל, את האישה שבוודאי היתה נכלמת ונסערת, שבוודאי עשתה מאמץ שכנגד הטבע לזכות בשלום בית (כפי הבנתה). המהלך הפנימי קדם אצלו לתוצאות המעשיות, והוא הלך בדרכו של מקום, של "רחמנא ליבא בעי".
נשאר רק לשאול על תוכנה של הברכה. אם בבא רוצה לברך את האישה בשני בנים צדיקים, האם לא מתאים יותר להגיד 'המקום יוציא ממך שני בנים כמשה ואהרון' או 'כדוד ושלמה'? תגובתו להטחת הנרות בראשו היתה מאוד ענוותנית. מדוע הברכה לא נוסחה באופן יותר ענוותני?
אני רוצה להציע תשובה כזאת: בבא בן בוטא תכנן כאן מהלך טיפולי. כשהאישה תחזור הביתה ותספר לבעלה שהם עומדים לזכות לשני בנים הדומים לבבא בן בוטא, ירצה האיש להכיר בעצמו את החכם כדי לדעת איך יראו בניו. הוא ילך אל בבא, ידבר אתו, ויספק את הסקרנות שלו לגבי העתיד לבוא. זה מה שבבא רוצה. שהאיש הזה, עם בעיות התקשורת הגדולות שלו, יבוא אליו ליצור קשר, ואז הוא יוכל להדריך אותו. במצב כזה, לא רק שני הבנים יהיו הברכה. גם הזוגיות תקבל הכוונה ותצא דרך השער, הבבא, אל מרחבים חדשים.


תגיות: בין איש לאשתו | זוגיות | כעס | פרישות



מאמרים נוספים מעלון פרשת השבוע אמור התשע"ג:
לא כל אחד הוא בית הלל - הרב שלמה אבינר
הרב קוק ולימוד נסתר - הרב חגי לונדין
' אני ובני הם' - הרב אייל ורד
"אמור אל הכהנים" - הרב דוד לנדאו
חינוך לפיוס עם הגוף - ד"ר מיכאל אבולעפיה
אֲנִי מִתְחַתֶּנֶת - הרב שלמה אבינר
התורה הגואלת - הרב יורם אליהו
להיות נושאי כלים לחבלי משיח - הרב אלישע וישליצקי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: