ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


מדוע מזלזלים?

הרב אלישע אבינר

א. שומע כעונה. לדעתם של פוסקים רבים, אין הכלל "שומע כעונה" נוהג בספירת העומר. מהו "שומע כעונה"? זהו הכלל שקובע שהשומע את הקידוש מבעל הבית יוצא ידי חובה, למרות שלא אמר בעצמו את הקידוש. פירש רש"י שחברו המקדש בקול רם מוציא אותו ידי חובה מפני ש"כל ישראל ערבין זה בזה" (ר"ה כט א). כלומר, התורה ניתנה לכלל ישראל, וקיומה המלא הוא על ידי כל ישראל כאחד. לכן, כולנו "מעורבים זה בזה" ולכולם יש אחריות על כולם.
שונה מצות ספירת העומר. השומע את ספירת העומר משליח הציבור איננו יוצא ידי חובה. הוא צריך לספור בעצמו. מדוע? הגמרא במסכת מנחות (דף סה ע"ב) דורשת את הפסוק "וספרתם לכם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד". הפוסקים פירשו, כל אחד צריך לספור בעצמו ואיננו יוצא בשמיעת חברו, ואין אומרים "שומע כעונה" בספירת העומר.
ה"אבני נזר", האדמו"ר ר' אברהם מסוכוצ'וב, הסביר במה שונה ספירת העומר שלא נוהג בה "שומע כעונה": "מצות ספירה היא לכל אחד ואחד, משום שכל אחד מישראל, יש לו חלק במצוה אחרת. וביום החמישים, שהוא יום מתן תורה, שב כל אחד לחלקו ולשורשו שיש לו. לכן צריך כל אחד ואחד לספור לעצמו, שימי הספירה הם לזכך עצמו שיוכל לשוב לשורשו. על כן צריך כל אחד ואחד לטהר עצמו ולכן שומע איננו כעונה" (נאות דשא עמ' קצז). פירוש: לכל אחד ואחד מישראל יש אות מיוחדת בתורה, חלק מיוחד בתורה, ואין מי שדומה לו בכל עם ישראל. אין לו תחליף ואין לו תמורה. רק הוא יכול לכתוב את האות המיוחדת שלו בתורה ולמלא משימה זו. אף אחד לא יכול למלא אותה במקומו.
הספירה היא הכנה לקראת יום החמישים, יום מתן תורה. מידי שנה, ביום החמישים, אנחנו מקבלים את התורה מחדש, על פי בחינתנו המיוחדת, "כל אחד ואחד שב לחלקו ולשורשו שיש לו". לכן, כל אחד חייב להתכונן לבדו, לטהר את עצמו בכוחות עצמו, ואיננו יכול להסתמך על ההכנה והעבודה הרוחנית של חברו. כל אחד צריך לספור לעצמו. זה רמוז בהלכה שאין "שומע כעונה" בספירת העומר.
ב. לא נהגו כבוד. האדמו"ר ר' אברהם מסוכוצ'וב תולה בזה את התקלה המוסרית של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה לזה, שהתרחשה דווקא בימי ספירת העומר. מדוע לא נהגו כבוד זה לזה? מפני שכל אחד הזדהה באופן עמוק עם חלקו בתורה, עם דרך לימודו, השקפתו ומבטו, עד שלא החשיב את תורתו של חברו. תופעה זו היא כמעט "טבעית". בגלל חיבורו העמוק עם תורתו, היתה תורת חברו זרה לו לגמרי. הוא לא העריך אותה, לא הכיר בחשיבותה, ואף לא הבין אותה. עולמותיהם הרוחניים לא נפגשו, ולכן נוצר ניכור וזלזול הדדי ולא נהגו כבוד בתורת חבריהם.
כלפי זה אומר האדמו"ר ר' אברהם מסוכוצ'וב "שיש לכל אחד ואחד לידע, כי הגם שיש לו מעלה זו, הרי כנגד זה יש לחבירו מעלה אחרת". כל אחד צריך להכיר את מעלתו ולשמור עליה, לטפח את דרכו המיוחדת בעבודת ה', בלימוד התורה ובאמונה, ולא להתבטל בפני זולתו. אבל עליו להכיר בכך שחברו גם הוא בעל "מעלה" מיוחדת, דרך שונה בעבודת ה' שנובעת מ"שורש" אחר.
ג. הזלזול ב"תורה הגואלת". תורתנו, ה"תורה הגואלת", ספגה לאורך השנים, זלזול מצד חוגים תורניים אחרים. יצירותינו התורניות הגדולות לא נכנסו לבתי מדרש שלהם, מחקו מרבותינו את התואר רב, לגלגו לתורה שנלמדה בבתי המדרש שלנו, לא נהגו בנו כבוד. טענתם היתה שיש לנהוג כבוד כלפי תורה, ובכך נכשלו תלמידי רבי עקיבא, אבל תורתנו איננה תורה ואיננה ראויה לשום כבוד. אך נדמה שבדיוק בנקודה זו נכשלו תלמידי רבי עקיבא. הם לא חשודים שסתם זלזלו בתורה של חבריהם. אלא, שכל תלמיד דבק בחוזקה ב"מעלה" התורנית שלו, בדרך התורה שלו, ולא הצליח להבין את הדרך של זולתו, ולכן לא העריך אותה כתורה והתיר לעצמו לזלזל בה. טעותו היתה שלא הכיר בקיומן של "מעלות" תורניות אחרות, ששפתן וצורת חשיבתן שונות לחלוטין.
ד. יחסנו ל"מעלות" אחרות. לאחרונה, התחדד הוויכוח בינינו לבין הציבור החרדי בסוגיות רבות. לעיתים, אנחנו מתקשים להבין את משנתם הרוחנית ואת הנהגותיהם. הן נראות לנו מופרכות לחלוטין, נוגדות את התורה ואפילו את ה"דרך ארץ" שקדמה לה. דווקא משום כך נדרשת מאיתנו זהירות מרובה לבל ניפול לזלזול כלפיהם, וניכשל ב"לא נהגו כבוד זה לזה". מחד, אנחנו מאמינים בערכה של ה"מעלה" התורנית שלנו, היא נצרכת וחיונית לעם ישראל, ולא ננטוש אותה. לא נתבטל בפני זרמים אחרים. לא נהיה בבחינת "שומע כעונה", בבואה של הזולת. תפקידנו הוא לטפח את דרכנו, לספור בעצמנו את ספירתנו. אבל, יחד עם זה, לא נחטא בחטאם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה לזה. לא נזלזל בדרכים אחרות למרות שהן קשות לעיכול, זרות ותמוהות. הזהירות נדרשת לא רק כלפי זרמים רחוקים אלא גם כלפי תת-זרמים בתוך המחנה פנימה. בוויכוחים הפנימיים, רווח לאחרונה השימוש בביטויים "חרדל"י" ו"ניאו-רפורמי", במטרה לזלזל ולפסול. אילו היינו שואלים את מי שמכנה את זולתו "ניאו-רפורמי", מדוע אינו חושש להיכשל בכישלונם של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה לזה, בודאי היה משיב שצריך לנהוג כבוד בתורה אבל שם אינני רואה תורה אלא ניאו-רפורמה. אך כאמור גם זה נכלל בכישלונם של תלמידי ר"ע, שכל כך דבקו ב"מעלתם" ובתורתם עד שלא הצליחו להבין את זולתם ולא זיהו את קיומה של "מעלה" אצלם, ולכן לא כיבדו אותם.
לתגובות: [email protected] . לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר "לב אבות" - evavot.org.ill באתר - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.



תגיות: כבוד הזולת | ספירת העומר | זלזול בזולת



מאמרים נוספים מעלון פרשיות אחרי מות קדושים התשע"ג:
לכבודו של רבי עקיבא - הרב שלמה אבינר
אחרי מות - הרב דוד לנדאו
הַכֹּל מִסְתַּדֵּר - הרב שלמה אבינר
גאולה קמעה קמעה - הרב יורם אליהו
תורה עם וארץ - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: