פרשת: ויקרא | הדלקת נרות: 17:12 | הבדלה: 18:29 (ירושלים) 

דף הבית > > התלהבות בונה והתלהבות מסוכנת

התלהבות בונה והתלהבות מסוכנת

“ויהי ביום השמיני” למילואים הוקם המשכן. יום זה היה יום שמחה כיום שנבראו בו שמים וארץ ועם ישראל התעלה למדרגה גבוהה שבה “וירא כבוד ה’ אל כל העם”.
בשעה מיוחדת זו מופיעים נדב ואביהוא ומקריבים לפני ה’. מצד אחד” מעשה המבטא נפילה גדולה שכן להקריב “אש זרה אשר לא צוה ה’ “” זהו מעשה חמור. גם התגובה נראית קשה” “ותצא אש מלפני ה’ ותאכל אותם”. אבל מצד שני” נאמר מיד על נדב ואביהוא “הוא אשר דבר ה’ לאמור בקרובי אקדש”. גם בעונש מדגיש הכתוב : ותצא אש לפני ה’ ” ממש כשם שכתוב לפני כן על הקרבנות: “ותצא אש מלפני המזבח ותאכל את העולה”.
אם כן כיצד יש להתייחס למעשה נדב ואביהוא ?
הדרך לקרבת ה’ היא עדינה ומורכבת ביותר. בניגוד לתפיסה המקובלת לא מדובר בדרך שיש בה רק שחור או לבן. כשם שהמציאות מורכבת ביותר כך דרך הקדושה בחיים מורכבת. יש דברים המותרים וכחוט השערה בינם לבין דבר האסור. פרשת השבוע עוסקת הרבה בצורך הגדול להבחין בין לבין. מדרגות רבות קיימות במציאות ולכן גם הבדלות רבות. צריך חכמה גדולה להבחין ולהבדיל בין קודש לחול בין טמא לטהור. כבר אמרו חז”ל: “אם אין חכמה הבדלה מנין?”
בקלות רבה עלול האדם להיסחף ולטשטש את הגבולות המבדילים בין דבר לדבר. שני גורמים עיקריים מביאים אנשים לטשטש גבולות: האחד” גאווה. מי שמתגאה צריך להצדיק כל מיני נטיות ורצונות שלו ולכן הוא מבלבל תחומים. כך קורח רצה שררה ולכן גאוותו העבירה אותו על דעתו עד שלא הכיר בהבדלות הקיימות בתוך עם ישראל.
השני” העדר בקרה שכלית. אדם המתלהב מדבר כלשהו עד שאין השכל יכול לבקר את מעשיו ונטיותיו בגלל התלהבותו” לא יוכל להבחין בדקויות ההבדלים שבמעשיו.
אנו מוצאים בין הפרשנים שני הסברים עיקריים לסיבה שגרמה לנדב ואביהוא להקריב אש זרה:
האחד” הם הורו הלכה בפני משה רבנו. נדב ואביהוא לקו במידת הגאווה כך שלא הבחינו בין מעלת משה לבינם. אנו רואים זאת גם בימינו כאשר אנשים מלאים בחשיבות עצמית לא מבחינים בינם לבין “אנשי מקצוע”. יש כאלה המרגישים “פוסקים” והם יכולים לבקר גדולי תורה גם אם אין להם הרבה מושג בתורה. יש כאלה המרגישים “רופאים” למרות שלא למדו רפואה אלא קראו מספר מאמרי רפואה.
השני” הם נכנסו שתויי יין לאהל מועד. שתוי היין מאבד את השיפוט השכלי. הוא נסחף ואינו יכול עוד להבחין בין לבין.

ובכל אופן” “בקרובי אקדש”.
להתלהבות יש מקום חשוב בעבודת ה’. יש בה עוצמות המלמדות על התבטלות האדם בפני הבורא. כל עצמותיו של האדם פורצות וסוחפות לעבודת ה’. עבודה שיש בה קור ורצון “רק” לצאת ידי חובה עבודה חסרה ביותר היא. אלא” שההתלהבות חייבת להיות “משועבדת” להבחנה ולהבדלה שבין אסור למותר ובין טמא לטהור.
חיים בעלי מרקם עדין שכזה בעולם מורכב כל כך” אי אפשר שייבנו ללא קשיים ומשברים. “אם לא נפלתי לא קמתי” . חנוכת המשכן מצריכה לימוד של הבחנות רבות. מהו קרבן רצוי ומהו פיגול” מי יכול להביא קרבן ומי לא ומתי הזמן הראוי לקרבן?
הלימוד הזה נלמד על ידי מעשה נדב ואביהוא. הרצון העז לקרבת ה’ בער בעצמותם. הם התלהבו כל כך מהקמת המשכן ורצו כבר להקריב ולהתקרב אל ה’. הם היו קדושים ולכן דווקא הם מלמדים את עם ישראל כי אפילו קדושים ובעלי רצון לקרבת ה’ יכולים להיכשל אם יאבדו את היכולת להבחין ולהבדיל בין אש זרה לאש קדושה.
מצד אחד” היום השמיני היה יום שמחה והתעלות . מאידך” ביום זה היתה נפילה גדולה של אנשים גדולים. נפילה שכל כולה לימוד ובירור לעם ישראל כיצד לשמור על ההתעלות לדורות.

תגיות: התלהבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדשים מהרב

התלהבות בונה והתלהבות מסוכנת
Shape-2
machon

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן