בהמה תכפר על האדם” הכיצד?

תמוה בעינינו כיצד הקרבן מכפר על האדם החוטא.
אוה”ח בפרשתנו (ויקרא לח) על הפסוק “ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו” ביום השמיני למילואים” שואל: מה הצורך להדגיש בפסוק שאהרון קרב למזבח” והרי חיוב ההקרבה בעזרה הוא תנאי הכרחי להקרבת הקרבן?
ותשובתו: התורה רצתה להדגיש שנוסף על פעולת הקרבת הקרבן הקריב אהרון את עצמו במחשבתו” כקרבן. וזהו סוד הכפרה. האדם” בשעת חטאו ניטלת ממנו בינתו” דעתו וצלמו” והחוטא בבחינת גוף בלא נשמה” והכפרה היא בהבאת גוף בהמה השווה בפעולותיה הגשמיות לגוף האדם. וכדברי אוה”ח הקדוש “שירמוז לדבריהם (ירושלמי” מכות פ”ב הל’ ו): ‘שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה: הנפש החוטאת היא תמות… שאלו לקב”ה: חוטא מה עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו’. ולצד רחמי ה’ אמר יביא קרבן שעיקר מעשה הקרבן הוא מחשבת המקריב” כי הוא החייב בכל המעשה אשר יעשה בקרבן ההוא להיזבח ולהישרף על האישים והיתה לו מחשבה זו לכפרה והוא אמרו ‘ויקרב אהרן אל המזבח’ פירוש הוא עצמו הכין לשים אשם נפשו (ע’ הקדמת הרמב”ן לספר ויקרא בדבר הקורבנות)… ראיתי לתת לב בעניין כי נשבע ה’ להעמיד העולם וברואיו במשפט… אם כן הנפש החוטאת משפטה – היא תמות. כמאמר הנביא יחזקאל יח ד. ואיך יביא קרבן ויפטר? ונראה כי טעם נכון יש בדבר על פי המשפט (לא רק על פי מידת הרחמים)” כי כשהאדם חוטא אין בחינתו בחינת אדם. ע”ד אמרם ז”ל (סוטה ג א) אין אדם עובר עברה” אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות” ונעשה בהמה. וביום שחזר בתשובה (הופחה בו רוח חיים רוחניים) ועלה ממדרגת בהמה למדרגת אדם. האם ראוי להמית אדם זה תחת הבהמה? (גופו הוא שחטא) לזה יביא (קרבן) דוגמת החוטא שהוא בהמה” וישתתף עמה בצער החושב כי ראוי הוא לעשות בו משפט… והוא מה שאמר הכתוב (תהילים לו ז) ‘אדם ובהמה תושיע ה’ . כי חלק הבהמי שבאדם בהצטרפותו עם האדם שהוא בחינת ההשכל נושע בו… ובזה אפילו בדין הקרבת הקרבן בעד החטא” הוא על קו המשפט (מידת הדין) כאמרו ‘משפטיך תהום רבה” אדם ובהמה תושיע ה’.”
הרב נריה זצ”ל בספרו נר למאור עמ’ 255 כותב על הציווי “קְרָב אל המזבח” (פס’ טז) – קְרב אל המזבח והיית אתה הכהן ואתה הקרבן. זהו סוד החיים” עומק החיים – מסירות נפש לשם חיי נפש. מי שלא נתן ליצירה את עצמו” לא נתן לה כלום. שכן נאמר: ונפש כי תקריב מנחה. את נפשה הקרֵבה. פעמים קשה המציאות” אפורים החיים” אבל הצו העליון קול ה’ בכח מפוצץ בראש ההרים: פְּעל וצוֹר עלה וגאל.”