א. ממחרת השבת
יכולת פיתוח המבט אל הפסוקים ומהם אלינו” תלויה מאד ברצון ובגישה הבסיסית שלנו. אם אני משעובד בשטחיותי ל’פשט'” אז עוד מילימטר אחד ארד לרמת הצדוקים האומרים כי קציר העומר הוא אחרי שבת רגילה” וכך יוכלו להיות נראים ‘מהדרין’ בעניין שאין קציר העומר דוחה שבת” גם הרחיקו את פסח משבועות עד כי אין זו יחידה קבועה של חמישים יום” כי אין לשבת בראשית תאריך קבוע.
אבל אם אדם רוצה להשתחרר מהמבט האנושי החיצוני” ולהיכנס פנימה אל הקודש” או אז מובן ש’שבת’ פירושה פסח” ולמחרתו” בתאריך קבוע – ט”ז בניסן – גם אם יחול בשבת” קוצרים את העומר ” ומרחק הימים בין פסח לשבועות הוא אפוא קבוע” חמישים יום. וכך פרשו חז”ל במסכת מנחות דף ס”ו.
ב. קדושת הכלל
בכפירתם של הצדוקים בסגולת כלל ישראל” חשבו כי המפגש עם ‘תורת אלוקים חיים'” יוכל להיעשות רק דרך הפרט. וכך בעצם חיללו את קרבן התמיד ברצותם שיחיד יקריבנו (מאמרי הראי”ה 157). אבל חז”ל הנאמנים לתורת משה מסיני” דבקו באמת הישראלית האלקית” והאירו את פרשת העומר בכך שפסח נקרא שבת על שום שהוא מדגיש את יציאת מצרים מכוח מידת הרחמים האלקית – ללא תלות במעשינו – “הבוחר בעמו ישראל באהבה” (“אור שמח” פרשת ואתחנן). לפיכך נלחמו הפרושים נגד הצדוקים” וניצחו בסוגיית התמיד שיוקרב רק על ידי הציבור. וניצחון זה נקבע יום טוב.
ג. הפרט המחובר לכלל
לא בכדי נקשרת יציאת מצרים “ובמורא גדול – זה גילוי שכינה”” לכינונה בפועל של “כנסת ישראל – זו שכינה” (חכמת מנוח שבת לב על פי הזוהר הקדוש)” והדבר נקרא במקרא קודש “לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי” כאות וכמופת לקדושתה האלקית של כנסת ישראל” לא מצד מעשינו (ילקוט שמעוני דברים ד). אשר על כן” “מי שמוציא את עצמו מן הכלל כופר בעיקר” (ירושלמי פסחים” פרק י’)” ומי שמחבר פרטיותו ועצמיותו אל חייה של האומה מאמין בעיקר ייקרא לו.
ד. אך סוררים שכנו צחיחה (תהילים סח)
סוף הפסוק בתהילים” שראשיתו בכותרת הלימוד שלפנינו” מבטא באופן נוקב את סרבנותם של שמונים אחוזים(!) מישראל לצאת לחירות.
העדפתם להישאר ביובש של מצרים” בשעבוד” בכניעה לגאוותם של המצרים ולאלילותם” מבטאת את ניתוקם” וכך גם התבטאו ערב קריעת ים סוף “חדל ממנו ונעבדה את מצרים”” בכפיות טובה” שעלולה להתגלות גם אצלי במבט פרטי-עכשוי” אם חלילה אחשוב שהחיים הם רק בגללי ולמעני” ומובנים מאליהם.
ה. להגיד תודה
אך מי שבענווה רוצה להכיר טובה באמת” ולא להיות “נבל כפוי טובה” (רמב”ן דברים לב ו) ויודע כי החיים אינם מובנים מאליהם” אזי ברור ש’הגדה של פסח’ פירושה בעצם” הכרת הטוב” ותחושה אמיתית להודות. אך לא רק במובן של דרך ארץ שקדמה לתורה כשם שיצירתנו כאומה בטבעיותה קדמה למעמד הר סיני” אלא כ’מודה על האמת’ (עולת ראיה ‘מודה אני לפניך’)” שפרטיותנו ומשפחתנו וקהילתנו ויישובנו לדורנו” הם כלים להופעת רצונו של אלקי מערכות ישראל” צור ישראל וגואלנו. אנו משרתים את הכוחות האלקיים” וזוהי בעצם… חירותנו” כהולכים נאמנה בעקבות דוד המלך “אנא ה’ כי אני עבדך” אני עבדך בן אמתך” פיתחת למוסרי” (תהילים קט”ז).
ו. מוציא אסירים בכושרות
חירותנו שנקנתה בדמים” ונאמר עליה בחותם הנבואי-אלקי “בדמייך חיי” (יחזקאל טז)” נוצרה ברצון ה’ במצרים דווקא מתוך “ועבדום ועינו אותם” (הנצי”ב על ‘והיא שעמדה’)” וכשפסח ה’ על בתינו במצרים והצילנו ממוות לחיים” נקבע אז “כי לי בני ישראל” (ויקרא כה” קידושין כב” ב)” וממילא בטבעיותם ובהמשך רציף “כי לי בני ישראל עבדים” עבדי הם”.
החבלים האלקיים” תרתי משמע” מוציאים אותנו אפוא מכבלי שעבודנו אל חירותנו האמתית בנאמנותנו לטבענו האנושי הפנימי” ובביטולנו באומץ ובעקביות את החמץ” את השאור שבעיסה” את הקליפות המלאכותיות של קסמי החיים העכשויים.
ז. על גאולתנו ופדות נפשנו
לתנועת שחרור עליון נתבעת המציאות” נדרש הדור כולו” צמאה הנפש!
לא רק שחרור מ’שעבוד מלכויות’ במובן פיזי לאומי כפי שראו אותו חכמים ובן זומא” כנס ‘תחיית המתים’ הגדול יותר מנס הלידה ממצרים (ברכות יב ב)” אלא בצמיחה מתוך היסודות הטבעיים של קיבוץ גלויות ופריחה והתיישבות בארץ” ובניית עצמאותנו – אל הקומות החדשות של גאולה נפשית” מוסרית” תרבותית” חברתית-ציונית” ותורנית (מרן הראיה קוק אורת ישראל ה טז).
וכפי שביקר הגרי”ד סולובייצ’יק זצ”ל בחריפות את המחשבה האנוכית והגאוותנית (בסוד היחיד והיחד 345-9″ ו425-9)” כן אנחנו” בדור של צמיחה מטלטלת” נתאמץ יחד בכל כוחנו לא להיסחף” ולא להיכנע בפני אומות העולם” ‘אימתם’ ותכתיביהם” ולא להסתיר ולא להתחבא בבניית זהותנו היהודית הלאומית במלוא שיעור קומתנו המוסרית” “להיות עם חופשי בארצנו”. (אורות ישראל” מרן הראי”ה קוק” ה טז)
ונודה לך אלקי ישראל” על גאולתנו ועל פדות נפשנו” הן בתודה והן בהודאה על האמת.
