ניצוץ מן העתיד

יהיה זה ממש לא לעניין שאקח את הפרה שלי” שישבה אצלי בבוקר בַּכיתה יחד עם חברותיה הפרות” ולימדתי את כולן שיעור במוסר – ואעשה ממנה סטייק עסיסי לארוחת הצהריים” נכון? ודאי שלא. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. “איזו פרה ישבה בכיתה” על מה מדובר בכלל?” אני שומע אתכם תמהים (בצדק). ובכן” נתחיל מהתחלה: לעתיד לבוא” בעוד הרבה שנים” יתעלה האדם” ויתעלה העולם כולו. וההתעלות תהיה כל כך גדולה אז – עד שבעלי החיים של אותו זמן יתרוממו להיות לא פחות מאשר ב…מדרגת האדם של זמננו! [ואין מה לדאוג” בעלי החיים לא ישתוו אז לַאדם” הואיל וגם האדם של אותה עת יתעלה בְּהתאמה. בהתחלה הוא יחזור למצב העליון בו היה מצוי אדם הראשון לפני שחטא” ולאחר מכן הוא יתעלה עוד יותר מזה! ]. ואז” כאשר אותו אדם של העתיד יחפש מתוך צימאון פנימי מישהו לעשות איתו חסד” “ולא יִמְצָא” בהיות בני האדם כולם מאושרים” חיים חיי עונג” נחת” והצלחה חומרית מוסרית ושכלית – אז יפנה האדם” עִם אוצר חכמתו” אל אחיו הנמוכים” בעלי החיים” ללמדם ולהשכילם… . ונעלה מכל ספק” שיגדיל האדם את השכלת בעלי החיים” [את] התפתחותם החומרית” וביותר [את התפתחותם] המוסרית והרוחנית” במעלה נישאה כל כך – עד שאי אפשר לנו כלל לצייר [=לדמיין] אותה” בְּמצב ההווה [של היום]! [ויעשה זאת האדם] עד שיקבלו כולם [=כל בעלי החיים] צורה חדשה” ונישאה” . לכן” באותו עולם נשגב” שבו יהיו בעלי החיים כל כך מפותחים מבחינה מוסרית ורוחנית – – באופן טבעי לא יהיה זה מתאים לאכול אז את בשרם. וכמובן” האדם לא ירצה לאכול אז לא רק את בשרה של אותה פרה שבה פתחנו” זו שישבה אצלו זמן קצר לפני כן בַּשיעור וספגה ממנו מוסר ורוחניות – אלא “לא יוכל כלל להניף חרבו על החי” היושב לבטח איתו” ונהנה מזיו החיים” . כלומר: לא תהיה שייכת כלל” באותו עולם חדש” מציאות שבה האדם נוטל מבעל חיים כלשהו את נפשו” ואוכל אותו.
אבל” גבול ברור עובר בין אותו עתיד נאדר בקודש – לבין זמננו אנו. כי בזמננו” רובנו ככולנו עדיין איננו מתאימים להיות צמחונים. כי “כמה מגוחך הדבר [שהאדם] כל עוד טומאתו בו” יפשוט טלפיו ויִפנה לו לדרך צדקה רחוקה” [שהיא] להתחסד עם בעלי חיים [ולא לאכול את בשרם] – כאילו כבר גמר [את] כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלהים; כאילו כבר העמיד הכל על נכון; [כאילו] כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר” שנאת עמים וקנאת לאומים” איבת גזעים ומריבת משפחות” המביאה להפיל חללים רבים” ולשפוך נחלי דמים; כאילו כל אלה כבר אפסו מן הארץ” עד שאין [למין האנושי] במה להצטדק [=להיות צדיק] כי אם [רק להפנות את המוסר שלו כלפי] בעלי החיים” …
כל זה בזמננו. אבל לעתיד לבוא” כאמור” יהיה כבר העולם מתוקן” וכבר לא תהיה שייכת אז אכילת בעלי חיים. וניצוץ קטן מהאור של הלעתיד לבוא – מתנוצץ כבר בזמן הזה. כי כבר כיום אסור לנו לאכול את דמם של בעלי החיים” ככתוב בפרשתנו . כי הדם הוא הנפש . ואם אמנם אנחנו עדיין אוכלים כיום את בשרם של בעלי החיים – מכל מקום את נפשם” כלומר: את דמם (ששם נמצאת נפשם) – לא התירה לנו התורה לאכול. כי אין זה ראוי לבעל נפש – שיאכל נפש אחרת. וכך כותב הרמב”ן בהסבר איסור זה : “והנה התיר גופם [של בעלי החיים]… שיהיה להנאתו ולצורכו של האדם… [אבל את הנפש של בעלי החיים] – לא [התיר] שיאכלוהַ. כי אין ראוי לבעל נפש [כלומר: לַאדם] – שיאכל נפש. כי הנפשות – כולן [שייכות] לַאֵ-ל הֵנָה; כנפש האדם וכנפש הבהמה – לוֹ הֵנָה; ‘וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם” כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה” וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל’ (קהלת ג” יט). …ולכן יש בה [בנפש החי] דעת לברוח מן הנזק” וללכת אחרי הנאות [=המועיל] לה” והכר בַּרגילים [=בבני האדם הרגילים אצלה]” ואהבה להם” כאהבת הכלבים לבעליהם…”. אין זה מן הראוי” אם כן” לאכול את נפש בעלי החיים” באשר גם בה יש רוחניות מסוימת. לכן דמם של בעלי החיים – הנושא את רוח החיים שלהם – נאסר.
משהו מן העתיד לבוא” המתוקן” שבו לא יֵאכלו בעלי חיים כלל – מתנוצץ אם כן כבר בעולמנו” הבלתי מתוקן עדיין” בדמות האיסור לאכול את דמם.