מעוּרבוּת הורים בשידוכי ילדיהם (ג)

חובת ההורים להשיא את ילדיהם ודאגתם הכנה להצלחת נישואיהם עשויות להביא אותם לדרוש מילדיהם להיות מעורבים בבחירת בני זוגם בניגוד לרצון ילדיהם.
בדורות קודמים” ההורים לא רק שהיו מעורבים בשידוך ילדיהם אלא גם בחרו לבדם את בן/בת הזוג של ילדיהם. וכך נהוג בימינו בחוגים מסוימים. בשיקוליהם לקחו ההורים בחשבון את טובת הבן/הבת אבל גם את “טובת” המשפחה (עם איזו משפחה “מתאים” להם להשתדך). הבן לא בחר במיועדת אלא פגש אותה פעם אחת בלבד לפני החופה” כדי לקיים את הוראת חז”ל שאין לשאת אישה עד שיראנה. כך קמו אלפי משפחות בישראל במשך דורות. הבחירה הנכונה” שהיא תנאי להצלחת הנישואין” היתה מופקדת בידי ההורים.
כך היה בעבר” אבל מאז חל שינוי גדול. הבנים והבנות מבקשים לבחור לבדם את בני זוגם ולבדוק בעצמם את ההתאמה ביניהם. וכאן מתעוררת השאלה מהי זכותם/סמכותם של ההורים להתערב? האם הילדים חייבים לציית להורים? האם זה נכלל במצוות כיבוד אב ואם?
שאלה זו נידונה בשו”ת המהרי”ק (סי’ קסו) ונפסקה בשולחן ערוך. וזו לשון השאלה: “אשר נסתפקת אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו [= למנוע מבנו] לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן? לעניות דעתי נראה שאם היא אשה ההוגנת לו” שאין כח ביד האב למחות ביד הבן”. המהרי”ק מזכיר שלושה נימוקים: (א) נפסק להלכה שאם כיבוד ההורים כרוך בהוצאות ממוניות” ההוצאות מוטלות על ההורים ולא על הבן. “כל שכן כאן שהוא דבר השייך בצערא דגופא” להניח האשה אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך”. הוי אומר: אין הבן נתבע לכבד את הוריו אם ייגרם לו נזק כלכלי” על אחת כמה וכמה אם הנזק הוא נפשי. (ב) אין הבן חייב לכבד את הוריו אם לשם כך הוא נדרש לעבור על דברי תורה. שלא לשאת את האישה שהוא חפץ בה זה לעבור על דברי תורה – “קרוב הדבר בעיני להיות כמצוה לעבור על דברי תורה” שהרי אמרו רבותינו ז”ל ‘אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה’… הרי שהקפידו שיקח אשה אשר יחפוץ בה ותמצא חן בעיניו” וכן בכמה מקומות חשו חכמים ז”ל לחבב האשה על בעלה”. (ג) אין הבן חייב לכבד את הוריו אלא רק במה שנוגע באופן ישיר להורים” כמו להאכיל אותם” או שלא לפגוע בהם (לשבת במקומם או להשמיע ביטויים מזלזלים כלפיהם). אבל במה שאיננו נוגע בצורה ישירה להורים אלא לבן” “פשיטא דאין כח לאב למחות בבן” לא משום כבוד ולא משום מורא”.
המהרי”ק העלה שלושה נימוקים מדוע אין הבן חייב לציית להוריו בנושא שידוכים: א. אין הבן חייב לציית להוריו אם ייגרם לו צער נפשי גדול. ב. נישואין עם בת זוג שהוא חפץ בה הם מצווה שמבטלת כיבוד הורים. ג. מצוות כיבוד הורים מחייבת רק במה שיש בו תועלת ישירה להורים ולא במה שנוגע לבן בלבד. על נימוקו השלישי של המהרי”ק – שאין הבן חייב לציית לבקשות הוריו הנוגעות לו ולא להוריו – התעוררה מחלוקת גדולה בין הפוסקים. רבים צידדו בשיטת המהר”יק אבל גם החולקים על הנימוק השלישי” מודים בשני הנימוקים הראשונים. וכך פסק הרמ”א (יו”ד רמ כה) “אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן” אין צריך לשמוע אל האב”.
האם יש הבדל בין בן לבת? בשו”ת ציץ אליעזר (יג עח” טו לד) מצויה רשימה ארוכה של פוסקים שהכריעו שאין כל הבדל: “נראה ברור שגם בת דינה בזה כבן” שאין צריכה לשמוע בזה אל האב” ומותר לה להינשא לאיזה איש שתחפוץ בו”.
הנצי”ב (שו”ת משיב דבר ח”ב נ) סייג את הוראת הרמ”א. אם בחירת הבן גורמת לביזיון להוריו” ומשום כך דורשים ממנו הוריו שלא לשאת את בחירת ליבו” הוא חייב לציית להם” מפני שרק מצוות כיבוד אב ואם נדחית בשידוכים אבל לא איסור ביזוי ההורים (“ארור מקלה אביו ואמו”). בשו”ת ציץ אליעזר האריך להוכיח שהנצי”ב הוא דעת יחיד” ויתר הפוסקים לא הסכימו איתו. לכן” “על האב לבטל הרגשת בזיונו מפני רצון בנו בזה. ואם איננו עושה בכזאת אין על הבן אשמה” ובפרט שהמעשה כשלעצמו אינו מעשה ביזוי” ורק גורם שאביו מרגיש על ידי כך פגיעה בכבודו”. לכן” מעיקר הדין” אין הבן/הבת חייבים להתחשב בהתנגדות הוריהם לבחירתם בגלל שיקולים של הבדלי עדות או מעמד סוציו-אקונומי. גם המצדדים בשיטת הנצי”ב צמצמו מאוד את המקרים המוגדרים כ”ביזיון”. לא כל העדפה של הורים מוגדרת כביזיון. הבדלי מעמד והשכלה וכו’ אינם “ביזיון”” על אחת כמה וכמה שהבדלי עדה אינם ביזיון.
וכן כתב ב”עזר מקודש” (אה״ע סי׳ א׳) “לא שייך כיבוד אב ואם שאומרים לו זו [= תינשא לזו!]” כי חן מקח על חלקו” וכתיב יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו” היינו רצויה לחלקו הטוב”. (המשך במאמר הבא).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.