קוֹרְאִים לִי רוּת. אָמְנָם סַבָּא (רַבָּא) שֶׁלִּי מִצַּד אִמִּי” הוּא עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב בֶּן בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב” [1] אֲבָל אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מִזְדַּהָה עִם כָּל הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה. סְלִיחָה שֶׁכָּךְ אֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל אֲבוֹתַי” אֲבָל זֹאת הָאֱמֶת. כַּמּוּבָן” אֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת כָּל זֹאת בְּקוֹל רָם” אַחֶרֶת זֶה יִהְיֶה סוֹפִי” אַךְ כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּעֹמֶק נִשְׁמָתִי. אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁנִּשְׁמָתִי טְהוֹרָה. אֲחוֹתִי עָרְפָּה הִיא לֹא כָּזֹאת” הִיא מַמָּשׁ כְּמוֹ כָּל הַמּוֹאָבִיּוֹת. לִפְעָמִים אֲנִי דּוֹאֶגֶת” אֵיךְ אֶמְצָא חָתָן.
וַיְהִי הַיּוֹם וְאָבִינוּ קָרָא לָנוּ:
– “רוּת וְעָרְפָּה” בְּנוֹתַי הַיְּקָרוֹת” הִגִּיעַ זְמַנְּכֶן לְהִתְחַתֵּן. יֵשׁ לִי הַצָּעָה נִפְלָאָה עֲבוּרְכֶן: שְׁנֵי אַחִים” שְׁנֵיהֶם נְסִיכִים.”
– “אֵינִי מַכִּירָה בְּתוֹכֵנוּ שְׁנֵי נְסִיכִים הַמְּעֻנְיָנִים בָּנוּ!?” אָמַרְתִּי בִּתְמִיהָה.
– “הֵם בָּאִים מִבֵּית לֶחֶם”” אָמַר אָבִי בְּנִימַת הִסּוּס.
– “מָה? עִבְרִיִּים?!” הֵגִיבָה אֲחוֹתִי עָרְפָּה בְּגֹעַל נֶפֶשׁ.
– “הֵרָגַעְנָה” הֵרָגַעְנָה” הֵם פֹּה כְּבָר זְמַן רַב וְנַעֲשׂוּ לְגַמְרֵי כָּמוֹנוּ. יֵשׁ רָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל” לָכֵן נָסִיךְ עִבְרִי מִבֵּית לֶחֶם וּשְׁמוֹ אֱלִימֶלֶךְ בָּא לָגוּר אֶצְלֵנוּ לִפְנֵי זְמַן רַב” עִם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי” וּשְׁנֵי בָּנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. לְבַסּוֹף הוּא מֵת” וְנִשְׁאֲרָה הָאַלְמָנָה וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ.” [2]
– “אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם?” שָׁאֲלָה אֲחוֹתִי.
– “אֲנִי עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם כָּל הַזְּמַן. אָכֵן חָשַׁשְׁתִּי שֶׁיַּחְזְרוּ לְאַרְצָם.3 לְבַסּוֹף מֵת אֱלִימֶלֶךְ” וּבָדַקְתִּי הֵיטֵב” שְׁנֵי בָּנָיו הֵם מוֹאָבִיִּים בְּדִיּוּק כָּמוֹנוּ.” [4]
עָרְפָּה אֲחוֹתִי קָפְצָה מִשִּׂמְחָה. אֲנִי הָיִיתִי מְאוֹד מְהֻרְהֶרֶת. הַאִם לַזֶּה קִוִּיתִי כָּל חַיַּי? אֲבָל אֶצְלֵנוּ לֹא מִתְוַכְּחִים עִם אַבָּא. גַּם קִינְנָה בְּלִבִּי תִּקְוָה סוֹדִית שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת תֵּצֵא מִזֶּה יְשׁוּעָה וְאוֹרָה. מִי יוֹדֵעַ.
בַּחֲגִיגוֹת מְפֹאָרוֹת” אֲנִי הִתְחַתַּנְתִּי עִם מַחְלוֹן וַאֲחוֹתִי עָרְפָּה עִם כִּלְיוֹן. [5] לֹא הָיִיתִי כָּל כָּךְ מְאֻשֶּׁרֶת” אַךְ נֶחָמָה הָיְתָה לִי לְהַכִּיר אֶת אִמּוֹ” נָעֳמִי” אִשָּׁה אֲצִילִית וּמֻפְלָאָה. הָיִינוּ מְדַבְּרוֹת הַרְבֵּה בְּעִנְיְנֵי מוּסָר וֶאֱמוּנָה וּמְאֹד נִקְשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ. וְעוֹד הָיְתָה לִי נֶחָמָה: לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא” גַּם אֲחוֹתִי עָרְפָּה נִקְשְׁרָה אֵלֶיהָ.
וְאָז הֵחֵלּוּ הַצָּרוֹת: יְלָדִים לֹא נוֹלְדוּ לָנוּ” וְעֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ מוֹאָב מֵתוּ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. פִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם אֵינָם מְבַשְּׂרִים טוֹבוֹת: מַחְלוֹן כְּמוֹ מַחֲלָה” וְכִלְיוֹן מִלְּשׁוֹן כְּלָיָה. כַּמּוּבָן” לֹא הַשֵּׁמוֹת קוֹבְעִים” אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁזֶּה קָרָה” מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיָה בַּזֶּה מַשֶּׁהוּ. עַכְשָׁו כָּל עֲתִידֵנוּ סָתוּם” לֹא נִרְאֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ מְעֻנְיָן לְהִתְחַתֵּן אִתָּנוּ” וְגַם אָבִינוּ לֹא מִתְעַנְיֵן בָּנוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.
וְהִנֵּה קָרָה דָּבָר בִּלְתִּי צָפוּי. נָעֳמִי קָרְאָה לִשְׁתֵּינוּ וְאָמְרָה:
– “אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת כָּאן” נִשְׁאַרְתִּי אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל בַּעֲלִי וּבָנַי. עַתָּה שֶׁהֵם הָלְכוּ לְעוֹלָמָם” אֲנִי חוֹזֶרֶת לְאֶרֶץ יְהוּדָה.”
– “אֲבָל יֵשׁ שָׁם רָעָב!” אָמַרְתִּי. “מַה תֹּאכְלִי?”
– “אַל תִּדְאֲגִי”” עָנְתָה נָעֳמִי” “הַשֵּׁם פָּקַד אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם.” [6]
– “אֲנִי בָּאָה אִתָּךְ”” אָמַרְתִּי.
– “גַּם אֲנִי”” הוֹסִיפָה עָרְפָּה.
נָעֳמִי הָיְתָה מְאוֹד מֻפְתַּעַת” וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ הָיִינוּ מֻפְתָּעוֹת… לֹא רָצִינוּ לְהַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)
מקורות:
[1] סנהדרין קה’ ב’.
[2] רות א’ א’־ג’.
[3] כל עשר שנים הללו היה הקב”ה מתרה בהם שמא יחזרו בתשובה וישובו לארץ ישראל. תנחומא בהר ג’.
[4] הם יואש ושרף אשר בעלו למואב. דברי הימים א’ ד’ כב’.
[5] שופטים שם ד’.
[6] שם ו’.