ברוך ה’ יש עדיין ציבור מוגן מההשפעות הזרות” כמו לחרוט ציור על העור (קעקוע)… אולם התופעה הזאת בציבור הרחב מעידה על תהליך פנימי ועמוק שכדאי להכיר על מנת לעקרו מן השורש. לכל ילד יש צורך בלהיות שונה… העור הוא המתווך בין הפנים והחוץ” הוא המקום שמאפשר להגדיר את עצמי בעיני החברה” המקום שמדבר מהחוץ אל הפנים. לפעמים היא רוצה לחקות חברה או זמרת ידועה” ולפעמים הוא רוצה למשוך תשומת הלב” אבל מדובר בדור משועמם וריקני שמחפש את עצמו ב’נראה’. סימן של דור שאינו מאמין בנצחיות החיים ומנסה בצורה שטחית להטביע ציור שלא יהיה ניתן להסיר אף פעם אלא על ידי ניתוח השתלת עור. פעם סיפר לי חבר שהוא ראה בכיכר המדינה” תור ארוך לעשות קעקוע של מספר על היד” אותו מספר של העגל שרוצים לשחוט… כסמל להזדהות עם הסבל הנורא והשואה של הבהמות ששוחטים… איזה אומץ! איזה בלבול! הקעקוע הוא סמל לתרבות שאיבדה את רוחניותה” ומחפשת משהו” טקס כואב וסתמי” כדי ליצור עוד ‘פסידו עצמי’ כשאין ‘אני’. חשוב להבין את התופעה כדי שנוכל לטפל בה בשורשה. פרט מלומר לאותה נערה: עדיף לחכות עד גיל 18″ כי אז היא כבר לא תרצה” עלינו להפוך את החינוך לערכי יותר” חינוך שעסוק פחות בלהצליח במבחן ועסוק יותר בלעצב אנשים גדולים” בעלי חזון” שמגדירים את ‘העצמי’ שלהם בקודש” בצורה עצמאית” עצמית ועוצמתית. לגדל דור של נערים ונערות שעוברים מעיסוק סתמי בחיבור נמוך אל החיים לעיסוק גבוה כלומר ארצישראלי בשכלול כוח המדמה…