א. זריזות” ענווה ואחדות
קריאה בתורה של פרשת השבוע היא פגישה ממשית עם אירועי הפרשה” והקריאה מעוררת את הזמן – שכאשר קוראים בתורה פרשת יציאת מצרים מעוררים את ההארות של יציאת מצרים. ואם כן בשבת שקוראים בתורה את פרשת קבלת התורה” מעוררים הארות של קבלת התורה. ולכן שבת זו היא ‘שבועות קטן’ שיש בה בחינת קבלת התורה (ע”פ נתיבות שלום” שמות עמ’ קסז’).
וכדי לקבל תורה באמת ראוי לעיין בעיקרי ההכנה לקבלת התורה כפי שהם עולים מפרשתנו (פרק יט)” כשבני ישראל מגיעים למדבר סיני וחונים למרגלות הר סיני” נאמר (פס’ ב’): “ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר”. האור החיים הקדוש לומד מפסוק זה ג’ עניינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה .
עיקר א’ – חריצות” זריזות” היפך מעצלות. בעצלות” ברפיון” אי אפשר לזכות לתורה וזה מה שבאה התורה לומר במילים ויסעו מרפידים. לא לציין מהיכן נסעו אלא לומר שהם הסיעו עצמם מהרפיון” מהעצלות” כי רק מתוך חשק” רצון” הבנת ערך התורה והבנת ערך הזמן” כמה יקר הוא וכמה חבל על כל רגע” יוכל האדם לעסוק בתורה כראוי ולהתגדל בה באמת.
עיקר ב'” אומר האוה”ח הקדוש – ענווה. “כי אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר”” וזאת כוונת התורה כשאמרה ויחנו במדבר. כלומר השפילו עצמם בענווה גמורה ובזה היו מוכנים לקבל את התורה” כי מי שמתגאה” אומר הקב”ה “אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת”.
ועיקר ג’ – אחדות” אהבה זה לזה “בהתחברות בלב שלם ותמים יתוועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה”. ועל זה אמרה התורה “ויחן שם ישראל” – לשון יחיד” שייעשו כולן יחד כאיש אחד כי תורה נקנית בחבורה” ביכולת להקשיב זה לזה ללמוד זה מזה” לרצות שיעמידו אותך על טעותך במידה שהיא קיימת. ולא לחינם אמרו “או חברותא או מיתותא”” כי רק כך יזכה הלומד להבנה אמתית ושלמה בתורה.
השם משמואל מוסיף תנאי” שאף אותו הוא לומד מכך שעם ישראל מקבלים את התורה במדבר” “שבני ישראל השליכו את כל הרצונות וכיסופי העולם הזה והיו בעצמם במדבר” מקום תהו ושממה ובשביל זה זכו לתורה”. כי רק על ידי שהאדם אינו מבקש תענוגות ופורש מהנאות העולם הזה זוכה הוא לעומתן לתורה (שם משמואל במדבר עמ’ ע’).
ב. אמונה וביטחון
דבר נוסף שצריך האדם כדי לזכות לקניין תורה” הוא הביטחון והאמונה שה’ “זן ומפרנס לכל ונותן לחם לכל בשר”” כי לעתים שואל האדם: ואם אעסוק בתורה פרנסה מניין” ועל כך כותב הנצי”ב בפרשה הקודמת שלכך ציוה ה’ את משה לשים מן בצנצנת לזיכרון לדורות” להראות כי הקב”ה מסייע למי שנותן נפשו לשקידת התורה. ואף על גב שזה לא בא באופן כזה גלוי של ירידת מן השמים” אומר הנצי”ב” בכל זאת “השגחתו הפרטית ישנה בכל דור כדי שלא יהיה האדם מופרע משקידתה” ומסירים מן האדם בנס נסתר על דרך ארץ דהיינו הפרנסה”. כדי שיוכל לעסוק בתורה (העמק דבר שמות טז). וכך כתב בעל הנתיבות שלום (שמות קכז)” ש”כל מה שכתוב בתורה אינו קשור רק למה שהיה בעבר אלא נוגע לכל יהודי לנצח”. ותלמידי הבעש”ט מבארים פרשה זו של המן” “שנצחיות הפרשה היא הוראה ולימוד של אמונה ובטחון בענייני פרנסה” וכמבואר בס’ נועם אלימלך על הפסוק “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים… שעניין זה הוא נצחי” שכשם שהקב”ה ממטיר גשם מן השמים כך ממטיר לחם מן השמים ותמיד משפיע פרנסה מן השמים… והן אמנם שצריך האדם להשתדל ולעשות דבר מה לפרנסתו אך אין צורך לקיים זאת בכל ההידורים” ודי במה שישתדל קצת וביתר הזמן יעסוק בתורה”.
נתחזק ביסודות אלו של זריזות” ענווה ואחדות” שהם התנאי ללימוד תורה” ובביטחון שהלחם והפרנסה מן השמים” ונזכה לקיים התורה בנו ובבנינו עד עולם.
