ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


לשחוט את השה.

הרב אייל ורד

מתחילת ספר שמות ועד עתה, עם ישראל היה פסיבי. הן ברמת המעשה, ואפילו ברמת הדיבור. מה שנשמע הן רק אנחות, או נאקות או שוועות. דיבור - כמעט שאין. עיקר התפקיד הוטל על משה ואהרון.
גם הזקנים שצורפו אל משה ואהרון נשמטו אחד אחד, ומהעם נדרש רק להאמין. לשמוע, ולהשיב. וגם זה נתקל בקשיים - ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.
אמנם, מפרשת בא ואילך, העם נדרש לקחת חלק בתהליך. העוצמה תלך ותגבר, בהמשך ייתבע העם לעשות אחורה פנה ולשוב למצרים, לכיוון האיום על מנת לבלבל את פרעה, ולבטא את אמונתם במשה ובה', עוד בהמשך ייתבעו בני ישראל להיכנס פנימה אל תוך הים ולבקוע אותו.
אך אצלנו בפרשה מתחולל הצעד הראשון. משיכת השה ושחיטתו.
מצרים זובחים לשה.
אומות העולם המנגדות את ישראל מחולקות לעז, שור, ושה.
עז היא בעלת העזות והחוצפה, לא רואה בעיניים, עזות דחוצפה, והיא כנגד עמלק, האומה החצופה שלא פחדה לקרר את הקדרה אחרי שכל אומות העולם פחדו וחיל אחז יושבי פלשת.
שור - זהו הכוח הכלכלי הפורץ, כוח הרבייה והחומר - שור לחרישה או להרבעה, והוא מכוון כנגד אומות כנען, החומריות והתוססות, הסוגדות לכוחות החיים העיוורים והנמוכים, ליצר המין והבעל. השור הוא כוח החומר הפורץ והבהמי. אומות כנען מעצימות את החומר וסוגדות לו.
שה. מצרים סוגדת לשה. השה הוא חומר נוח, עדרי, מתכנס, סטטי ויציב. מצרים הם חומר נח, סטטי, בתוך מצרים וגבולות ידועים, את המתים הם חונטים, משאירים גם אותם קיימים. גם המעבר ההכרחי בין עולם הזה לעולם הבא, גם הוא מטושטש על ידם.
מצרים היא מקום נוח, היאור עולה בזמנים קבועים ויורד בזמנים קבועים, החקלאות מובטחת, הפרנסה קבועה, ואין שום צורך להטריד את המוח במחשבות על דבר ייעוד וערך.
לזה המצריים סוגדים. לשה הנחמד הזה. לחיים החומריים הקבועים והיציבים.
ואת זה ישראל נקראים לשחוט.
זו התנועה הראשונה - המרד במערכת החוקים העבדותית הזו. בעבדות יש משהו ממכר, נוח, עבדא בהפקרא ניחא ליה, ההפקרות, חוסר המחויבות, העובדה שמישהו אחר מנהל את הזמן עבורך, יש בה משהו מאוד נוח וממכר. המשכורת המובטחת בסוף החודש, גם אם היא משכורת רעב, החיים האלו 'חנם מן המצוות' כלומר- חינם מכל אחריות, מכל הובלה, מכל צורך לקבל החלטות, בכל אל יש ממד ממכר.
יש צורך לשחוט את החוקיות הזו שמחלחלת פנימה, יש צורך לעשות את התנועה הזו שכופרת בנינוחות החומרית העבדותית, ואומרת: ישראל - כולם תנועה והתקדמות. ישראל אינם שה עדרי המצטנף בחבריו על מנת להשיג עוד קצת חמימות.
מתן תורה היה מתוך תנועה - וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, השה הנינוח והחומרי יישחט, ובמקומו תופיע אומה שיודעת את סוד הנשמה הקיימת בתוך החומר, את סוד התנועה וההתחדחשות.
זוהי כנראה גם הסיבה שהציווי הקודם למשיכת השה הוא הציווי על הזמן .
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
למשיכת השה, הדורשת עזות דקדושה, וכפירה בכל המוסכמות המצריות, קודם הציווי על מערכת זמנים חדשה, אחרת, כזו שמונה ללבנה ומתחדשת בכל פעם מחדש, כנשר נעוריה.
שניים קיבלו ממשלה בבריאת העולם - הזמן, 'וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁך' מצד אחד, והאדם מצד שני 'וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ'.
מי מושל במי - האדם בזמן או הזמן באדם?
על סיפה של יציאת מצרים, ישראל שוחטים את השה ואת ממשלת הזמן בהם. מעתה - הם מעל הזמן.

עוד יבואו בהמשך התמודדויות מורכבות, עם העז - עמלק, ועם השור והפר - אומות כנען, אך תחילת יציאתם של ישראל לחירות היא בשחיטת השה, בידיעה הפנימית העמוקה שלא חיי חומר נוחים ורגועים, המרופדים בביטחון עבדותי הם משאת חיינו, אלא תנועה מתמדת כלפי מעלה, אל עבר הלבנה המתחדשת על ידי יוצר מאורות בכל יום תמיד.


תגיות: חומריות | עזות דקדושה | עבדותיות | אומות העולם | עז | שור | שה | גאולת מצרים



מאמרים נוספים מעלון פרשת בא התשע"ג:
ניאו-רפורמה ואמונה - הרב שלמה אבינר
אֵין לִי מַזָּל - הרב שלמה אבינר
לבחור בארץ ישראל - הרב יורם אליהו
בוא הביתה - הרב עזריאל אריאל
תפילין - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: