ארוכה הדרך לחרות

ברגע של משבר” בשליחותו הראשונה של משה רבנו” הוא אמר לה’ “למה זה שלחתני” ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרע לעם הזה…” (ה’ כג’). תשובת ה’ למשה: “לכן אמו לבני ישראל אני ה'” והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי… והבאתי אתכם את הארץ…”.
חמשה משפטים אלו האוצרים בתוכם חמש לשונות שונות מתווים את הדרך לגאולה” הרצופה בעליות ובמורדות” ומחייבת הדרגתיות על שלביה השונים. בראש ובראשונה השתחררות נפשית מנטלית של עבדים ושאיפה לשחרור פיסי. ולבסוף הגאולה הרוחנית בקבלת התורה ובקיומה בא”י.
האוה”ח הקדוש על הפסוק “לכן אמור לבני ישראל…” מפרש: בכל מקום בו מוזכרת המילה ‘לכן'” לשון שבועה הוא (שמו”ר ו’ ד’) שנשבע ה’ לעשות כל האמור בעניין חמש לשונות הגאולה. וכדברי יחזקאל (כ’ ו’) “ביום ההוא נשאתי ידי (לשון שבועה) להם להוציאם מארץ מצרים”. ושואל אוה”ח הקדוש: ארבע הלשונות הראשונות קוימו” משחרור העבדות ביציאת מצרים וקבלת התורה. הלשון החמישית ‘והבאתי’ לא קוימה בדור יוצאי מצרים. ולשון האוה”ח: “קשה” כי דברי א-ל עליון דבור טהור הוא” כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ כדכתיב ‘והבאתי אתכם אל הארץ’ ולא מצינו שכן היה” אלא את בניהם הביא שמה. אבל כל דור יוצ”מ מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר. ותגדל הקושיה” למה שאמרנו שנשבע ה’ על כל הדברים באמרו לכן…” ומשיב על כך האוה”ח הקדוש: מטרת יציאתם ממצרים היא ליצר עם העובד את אלוקיו ומפיץ את אמונתו בעולם. כדברי הנביא ישעיהו “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו”. ואכן לאחר לשון רביעית “ולקחתי אתכם לי לעם” מופיעה המטרה של כל יציאתם ממצרים “וידעתם כי אני ה’ אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים”. לכאורה משפט זה היה צריך להופיע לאחר לשון חמישית ‘והבאתי'” אלא בחלוקה זו רצה הקב”ה לציין לפנינו: ד’ לשונות הראשונות אינן מותנות בשום תנאי ועל כך הבטיח ונשבע ה’. אך ההגעה לא”י מותנית בקבלת עול מלכות שמים ובקיום מצוות התורה. כלשון האוה”ח: “וקודם אומרו והבאתי אתכם אל הארץ אמר וידעתם כי אני ה’… פירוש תנאי הוא הדבר” ובזה והבאתי אתכם… וזולת זה” אם תנאצו ה'” אין כאן הבטחה זו” ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה’ וכו’ באמצע הבטחות הטובות ולא אחר ולא הקדים” לומר – עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי” אבל פרט זה של הבאתם לארץ” תנאי הוא הדבר – וידעתם – אז והבאתי. וזולת זה יהיה מה שיהיה” (ע’ בעל הטורים ד”ה מורשה). ונסיים בדברי האוה”ח על הפסוק ‘לא שמעו מקוצר רוח’ (ו ט): “אולי כי לצד שלא היו בני תורה (לפני מתן תורה) לא שמעו” ולזה יקראו קוצר רוח” כי התורה מרחבת לבו של אדם”.
חירות וגאולה נצרכות לבעלי אופקים רחבים שאינם קצרי רוח לתוצאות מידיות” ורק עולם אידאי של תורה ומצוות מאפשר להבין כי בניין עם הוא תהליך מתמשך.