ההתפתחות הרוחנית האישית נערכת לרוב בשני מסלולים מקבילים: לימוד התורה – בחברותא” ועבודת ה’ (תיקון המידות” התעלות האישיות” דבקות בה’) – אצל כל אחד לעצמו. כך מקובל” עד היום בישיבות. לימוד התורה בכל עולם הישיבות הוא בחברותא. וכפי ששנינו “חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד [= לבדם] ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים… ולא עוד אלא שחוטאים” (ברכות דף סג ב). חז”ל מגנים את התלמיד שלומד תורה לבדו. אין מי שיתקן את טעויותיו” לכן הוא עלול להסיק מסקנות מוטעות ולחטוא. תלמיד חכם צומח רק מתוך משא ומתן של תורה עם החברותא שלו. המפגש בין שני אנשים שיש להם דרכי חשיבה שונים” מאפשר את הבירור המלא של הסוגיה” את העיון השלם” את ההעמקה הרצויה. וכפי שכותב ה”מאירי”: “לעולם יעשה אדם לעצמו חבר ללמוד תורה עמו שאין הפלפול מצוי ליחידי אלא כשחברו מעוררו”. ביטוי חריף עוד יותר מובא במסכת תענית (דף כג א). מסופר שם שחוני חזר לבית מדרשו לאחר שבעים שנה אבל לא זיהו אותו ולא כיבדו אותו כראוי. חלשה דעתו וביקש למות. אמר רבא: הוא מה שרגילים לומר “או חברותא או מיתותא”. החברותא נדרשת לא רק לפלפול” להתפתחות הלימודית העיונית” אלא גם לתמיכה ולעידוד” להוקרה ולהערכה. שניים שלומדים יחד” מכבדים” מעריכים ומוקירים זה את זה. זהו מצרך חיוני לנפש.
אולם” התחום הרחב של תיקון המידות ושל חובת הלבבות שייך לאדם לבדו. לרוב סולל כל אחד את דרכו לבדו” מתמודד לבדו” מתנסה לבדו” מתגבר לבדו” ולעיתים אף נופל לבדו ח”ו. אין חברותא. הנימוק: חובת הלבבות היא אישית” פנימית” היא עוסקת בפנימיות הנפש על נימיה הדקים ורזיה. הנפש כוספת אל השלמות ונאבקת עם היצרים. אין נפש דומה לחברתה” כל אחת לקוחה ממקום אחר תחת כיסא הכבוד” ולכן העלייה הרוחנית נתפסת כמשימה אישית” ואין נטייה לשתף בה אחרים.
אבל שניים מגדולי ישראל” שפיתחו שיטות חינוך מקיפות לעבודת ה'” המליצו לתלמידיהם לייסד “חבורות” קטנות לעבודת ה’. שני גדולים אלו באים מעולמות רוחניים וחינוכיים שונים לגמרי” אפילו קוטביים. הראשון הוא הרב יוסף יוזל הורביץ” מראשי תנועת המוסר” מייסד ישיבת נובהרדוק. והשני הוא הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי”ד” האדמו”ר מפיאסצנה (מחבר ספר “חובת התלמידים”). זה ייסד זרם מוסרי רדיקאלי” וזה – תנועה חסידית. הם יצרו דרכים חינוכיות שיטתיות מאוד שונות” אבל שותפים לאותו רעיון חינוכי: עבודת ה’ ב”חבורה”.
מהי חבורה? קבוצה קטנה של עובדי ה’ המתכנסת אחת לכמה זמן (יום או שבוע) ועוסקת יחד בעבודת ה’. “חבורות” אחדות מוכרות לנו מקדמא דנא. מפורסמות חבורת האר”י ז”ל” חבורת הרמח”ל” חבורת הבעש”ט ותלמידיו” ועוד לפניהן החבורה של הרשב”י בספר הזוהר. אבל” כל החבורות הנ”ל היו מורכבות מיחידי סגולה” מענקי רוח. ר’ יוסף יוזל והאדמו”ר מפיאסצ’נה לא ייעדו את עבודת ה’ ב”חבורה” ליחידי סגולה בלבד אלא לרבים. ר’ יוסף יוזל ייעד אותה לכל תלמידי ישיבתו וסניפיה הרבים שהיו פזורים באירופה. האדמו”ר מפיאסצ’נה ייעד אותה תחילה לבעלי בתים ובהמשך לתלמידי ישיבה ואברכים.
שונה התוכן של עבודת ה’ ב”חבורה” אצל שני גדולי עולם הנ”ל. אצל ר’ יוסף יוזל” עבודת ה’ היא תיקון המידות” וליתר דיוק: שבירת המידות הרעות. אצל האדמו”ר מפיאסצ’נה” המטרה היא עבודת ה’ בדרך החסידות.
ניתוח ממצה של יתרונותיה של החבורה וחסרונותיה מצוי בכתבי ר’ יוסף יוזל: א. תרומתה העיקרית היא ל”עבודת הרגש”” להתלהבות והתפעלות. “כמו האש” אם מסיקים הרבה חתיכות עצים בבת אחת” תתלהב המדורה ויתחמם התנור” ואילו בחתיכה אחת לבדה” אין השלהבת שלה דיה לחמם את התנור. כך אין הרגש של יחיד בודד יכול להיות כל כך ברוח חיים ותנועה מהירה כמו של החבורה העובדת יחדיו למטרה אחת… כי אז יתקבצו כל הרגשות של כל אחד לשלהבת גדולה… ואז נקל לכל אחד ללחום עם טבעו ואיננו מרגיש כבדות כלל” (“מדרגת האדם” עמ’ רנא’). ההתלהבות היא יסוד מרכזי בשיטתו המוסרית של ר’ יוסף יוזל שהטיף לעבודת ה’ בעוז ובסערת נפש. ב. ועוד” הודות לחבורה” אפשר להפיל את כל המחסומים ולשחות נגד הזרם. אפשר לפרוץ דרכים חדשות” ואין הלעג של הסביבה מרתיע. ג. בחבורה קל יותר לעמוד בניסיון. למשל” אש שנאחזה בקרש אחד” קל לכבות. אך קשה לכבות אש שנאחזה בעצים רבים. כך” הרוחות הרעות הנושבות בעולם עלולות לצנן את עובד ה’ העומד לבדו” אבל אין להן כוח על החבורה. ד. בתנועת המוסר” עמלו הרבה על חשיפת ה”נגיעות” האישיות שמשחדות את האדם. בחבורה” החשש לנגיעות פוחת” מפני שלא יתכן שכולם יהיו משוחדים לאותו כיוון” “רבים לא יוכלו להסכים לדבר עקום. ואם יצא דבר מן החבורה – יצא ישר” (שם עמ’ רנד’). המשך במאמר הבא.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
