כי חלק ד’ עמו יעקב חבל נחלתו”. על פי סדר ההנהגה האלוהית במהלך הדורות” אנו נוצָרים כציבור וכעם” שהוא “חלק ד'”. כבר נאמר לאברהם אבינו שבהתחלה “גר יהיה זרעך בארץ לא להם”” עד אשר יתברר “כי בחר ד’ בציון” אִוָה למושב לו”.
מראשית יצירתו של עם זה נקבע כי הוא אשר תינתן לו התורה” ולא למלאכים ולא לגויים” כדי שיקדש את שם ד’ בעולם הזה” באופן ציבורי לאומי” במדינה” בסדר החיים הממשי” הרוחני והקדושתי. עַם זה שייך לסדר ההתנחלות של המין האנושי על פני כדור הארץ” כפי שנאמר: “והארץ נתן לבני אדם”” והוא “לב האומות”” בעל כוח רוחני נשמתי מיוחד של “חלק ד’ עמו”. הוא חלק אנושי אלוהי מיוחד” “כי חלק ד’ עמו”. קיים חלק ד’ שהוא עַם” עַם שמסתדר בין העמים ויחד עִם זה מתנשא מעל העמים בסידור החיים הממשי. נפגשים כאן בפלא של עם ד’ שהוא בעולם הזה” ועניינו לקדש שם שמים בעולם הזה. זאת העליונות המיוחדת לעם הזה. “לא נִתנה תורה למלאכי השרת” אלא לעם הנמצא בארץ” השייך למציאות של עמים” לשונות” ארצות” מדיניות וחקלאות.
לכן יש צורך בהתפתחות ובהשתלשלות של הוצאה ממצרים” כדי שיתגלה עַם זה ששייך לארץ” לקרקע ולמציאות. המלקחיים האלוהיים המוציאים את העם הזה מהערבוביה ומחושך מצרים” “מתוכם לחירות עולם”” הם טיפולים אלוהיים לשם גילוי ערכו המיוחד” ולהגיעו אל מורשתו הטבעית והנשמתית. גם ארץ ישראל וגם התורה נקראו מורשה” מורשה פנימית. מתוך כל הסיבוכים הולך ומתברר ערכם המיוחד של “אלה שמות בני ישראל”” על ידי משה רבינו השקול כנגד כל ישראל” ש”קיבל תורה מסיני”. “תורה צוה לנו משה” מורשה קהִלת יעקב” [1].
מקורות:
[1] ע”פ שיחות הרצ”י לספר שמות עמ’ 39.
