לע”נ אחי ר’ אלימלך בן פזי מבוני העיר העתיקה וממקימי ישיבת הכותל” שממש בעת לימוד שורות אלו הלך לעולמו
ליבה של פרשתנו עוסק בברכת יעקב לבניו (שנים עשר השבטים” כולל יוסף)” אך עוד קודם לכן מברך יעקב את בני יוסף” מנשה ואפרים” בברכה מיוחדת שנאמרת עד היום בכל ערב לפני לכתנו לישון: “המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ”. שתי שאלות מעורר על ברכה זו “אור החיים” הקדוש : א. ויברך את יוסף ויאמר” ” וכי היכן היא ברכת יוסף והלא כל הברכה מתייחסת למנשה ואפרים? ב. מה פשר הביטוי “ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק”” מהי אותה “קריאת שם”? והרי בוודאי אין הכוונה לקריאת שם הצאצאים בשם האבות” שהרי במשך מאות שנים” כל ימות התנ”ך” לא מצאנו את השמות אברהם יצחק ויעקב אפילו פעם אחת!
על השאלה הראשונה עונה אוה”ח שיוסף הוא זה שזכה להיות זה שברכותיו מתקיימות כפי שהובטח לאברהם : “והיה ברכה”. וכלשון המדרש : “מפתח של ברכות היה ביד אברהם ומסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב ויעקב מסרו ליוסף” וזו הכוונה במילים : “ויברך את יוסף”.
בנוגע לברכת יעקב: “ויקרא בהם שמי ושם אבותי” כותב “אור החיים” הקדוש: “עוד ירצה לשון יקר וגדולה פירוש שיגיע באמצעותם יקר לשם אבות והוא על דרך אומרו: “גיל יגיל אבי צדיק” וכן הוא אומר “עטרת זקנים – בני בנים”” וזה יהיה באמצעות הכנתם ההגונה ודרכם הישר עד שיגיע יקר לאבות אבותם”. כלומר על יד מעשיהם הטובים ודרכם הישרה של הבנים רוצים האבות להקרא בשמם ולהשתבח בהיותם אבות לבנים שכאלו. – “ישראל אשר בך אתפאר”.
ותשובה נוספת: “כי יהיה להם חיבוב הזכרת שמם לפני ה’ כחיבוב הזכרת שם אברהם יצחק ויעקב וכמו כן תמצא שאמר הנביא: “הבן יקיר לי אפרים… כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד” הרי כי שמו של אפרים נתייקר בעיני ה’..”. לפי פירוש זה מובן מדוע מכונה עם ישראל בנביאים פעמים רבות בשם “אפרים”” שהרי כך הבטיח ייעקב אבינו ויקרא בהם שמי ושם אבותי.
