ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהעלותך
פרשה נוכחית: שלח לך
פרשה הבאה: קרח
 


"מה זאת עשה אלוקים לנו"

הרב יעקב יפת

לרב הונא החמיצו ארבע מאות חביות יין, והדבר גרם לו הפסד כספי גדול. אמרו לו החכמים, חבריו: "יפשפש כבודו במעשיו, כדי שיֵדע על מה נענש, ומה הוא צריך לתקן!" אמר להם: "וכי חשוד אני בעיניכם שחטאתי?" אמרו לו: "וכי חשוד הוא הקב"ה שיעשה משפט שלא בצדק?" אמר להם רב הונא: "אדרבה, אם שמעתם שיש דבר מה שעלי לתקנו - אמרו לי מהו!" אמרו לו: "שמענו, שאינך נותן לַפועל העובד בכרמך את החלק המגיע לו בשכרו בזמורות הגפן". קיבל עליו רב הונא לתת לפועל את חלקו בַזמורות, לַמרות שידע בו שהוא גונב הרבה יותר ממה שמגיע לו. נעשה לרב הונא נס, וחזר היין החמוץ להיות מתוק כמקודם. ויש מי שאומר שהנס היה שהיין החמוץ התייקר, ונמכר במחירו של יין מתוק [1].
יש לשים לב, שחכמים שבסיפור אינם מתעסקים כלל בַּבירור "מה היו הסיבות הטכניות שגרמו להחמצת יינו של רב הונא" (כגון חום וכדומה), אלא מנסים לברר "מה רוצה הקב"ה לרמוז כאן לרב הונא", כלומר: מה היתה הסיבה הראשונה - שבגללה סיבב הקב"ה סיבות טכניות כאלו ואחרות שגרמו לחימוצו של היין. בזה מלמדים אותנו חכמים לימוד חשוב איך להתייחס למאורעות הטובים והפחות טובים שעוברים עלינו. אדם מאמין, לא יהיה מוטרד כל כך מהשאלה "איך קרה מקרה פלוני", אלא יהיה מוטרד יותר מהשאלה "לָמה הוא קרה", כלומר: "מה רוצה ה' להגיד לי בזה".
לכן אנו מוצאים בפרשתנו, שכאשר המשנה למלך המצרי מתנכל לאחי יוסף, הם אינם מסבירים לעצמם את העובדה הזו בכל מיני הסברים ארציים ("הוא כנראה שונא אותנו" וכדומה), אלא תיכף ומיד מצביעים על הסיבה השמימית, זו שעומדת בשורש העניין: "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ - עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" [2].
וכן בַּהמשך: אין הם שואלים את עצמם לָמה השיב להם יוסף את הכסף לתוך אמתחותיהם, ומה הוא מנסה להשיג בזה, אלא לָמה סיבב הקב"ה את השבת הכסף: "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ!" [3], כלומר: "על מה ולמה גזר ה' עלינו את הגזירה הזו".
כמה שונה ההסתכלות הזו מהסתכלותם של רוב בני העולם, המחפשים תמיד מה היו הסיבות הארציות לכל מקרה ומקרה שקרה להם! הרי ההסתכלות של ההמון ממש "מוציאה את הקב"ה מהתמונה", וכאילו העולם מתנהל ע"פ הסיבות הארציות בלבד!
אמנם מאידך, כשם שיש להיזהר מחסרון יראת שמים, שבגללו אין האדם שת את ליבו לסיבה הראשונה, כלומר אינו מעמיק לברר לָמה סיבב הקב"ה שיקרה דבר פלוני - כך גם צריך להיזהר מ"עודף" יראת שמיים, שבגללה אדם מזלזל בכל הסיבות הארציות שדרכן גלגל הקב"ה את עצתו העליונה. אמירות כמו: "אני סומך רק על הקב"ה", או: "כל הרופאים לא שווים - רק הקב"ה הוא הרופא היחיד", או: "הקב"ה עשה את הניצחון, ולא צה"ל" - הן אמירות שהיו יכולות להיות נכונות אילו כוונתן היתה ש"אין עוד מלבדו", אבל הרבה פעמים מסתתר מאחוריהן משהו אחר: זלזול בסיבות הארציות, הקשורות לעולם הזה, והזלזול הזה - הוא כבר לא נכון. מדוע? משום שהזלזול הזה עלול לרדת לבסוף גם לפסים מעשיים, ולגרום לאדם למעט בהשתדלות, ולמעט בַפעולות המעשיות שהוא עושה כדי להיטיב עם עצמו ועם העולם, שהרי לפי דעתו "בין כה וכה ההשתדלות לא משנָה, כי הכל הרי תלוי בקב"ה, ושום דבר לא תלוי בבני האדם".
וכך כותב הראי"ה קוק זצ"ל נגד השקפה זו [4]: "ראוי שיקבע [האדם] בנפשו, שלא יאתה [=שאין זה ראוי] להיות סומך על ההשגחה האלוקית כי אם [רק] במה שאין ידו מגעת להשתדל בעצמו. כי כל מה שידו [כן] מגעת - זוהי השלמות שהשפיעה [לו] ההשגחה האלוקית: ליתן לו כח לעשות חַיל כדי שיהיה בידו טוּבוֹ [=כדי שיוכל להיטיב את מצבו בכוחות עצמו]". כלומר: מחובתנו להשתדל להיטיב את מצבנו בהשתדלות ארצית ככל שידנו מגעת; וההישענות על הקב"ה שדברים יתגלגלו לטובה - מתחילה רק מאותו מקום בו כבר אין בכוחנו להשתדל עוד.
לכן, לאחר שהאדם יודע את העיקר, והוא שהקב"ה הוא זה שמסבב את כל המקרים שקורים - מוטל עליו לכבד את הסיבות הארציות, ולהתמסר אליהן. לכן צריך הוא לכבד את הרופאים ולהתמסר להוראותיהם, לכבד את צה"ל ולהתמסר לַשירות בו, לכבד את כללי הבטיחות ולהקפיד על מילואם - וכן כל כיוצא בזה, כי זה מה שהקב"ה רוצה מהאדם: "לאהוב [את] ההתעסקות בכל הדברים המביאים להשלים [את] צרכיו וחסרונותיו" [5].

מקורות:
1. ברכות ה', ב'.
2. בראשית מב', כא'.
3. שם, שם, כח'.
4. עין איה, ברכות פ"א, קא'.
5. הראי"ה קוק, עין איה, ברכות פ"ז, מא'.


תגיות: השגחה פרטית | בטחון בה' | בטחון והשתדלות



מאמרים נוספים מעלון פרשת מקץ ושבת חנוכה ה'תשע"ג:
תלמידי משה רבנו - הרב שלמה אבינר
חכמת ההמונים (סיום) - הרב אלישע אבינר
מסרת גיבורים ביד חלשים - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
לַעֲשׂוֹת חֶסֶד - הרב שלמה אבינר
חנוכה - הרב דוד לנדאו
הולך ואור. - הרב אייל ורד

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: