בגלל אילוצי מקום” המאמר משבוע שעבר על “חכמת ההמונים” ו”תקנון בית הספר” נקטע לפני סיומו. להלן הסיום.
בפתח הדברים” חשוב לציין שקיימים נהלים מדויקים של משרד החינוך כיצד לנסח את התקנון הבית-ספרי ומי מוסמך לנסח אותו. לכן” הדיון בסוגיה זו נועד בעיקר לליבון עקרוני ולבירור הגישה הרצויה.
תקנון בית הספר הוא כלי חשוב מאוד. הוא קובע את היעדים החינוכיים של בית הספר. בית הספר איננו מפעל להוראת מקצועות נחוצים בלבד אלא גם מוסד מחנך” מתווה דרך חיים. השעות הרבות שבהן נמצאים התלמידים בבית הספר משפיעות על עיצוב אישיותם. האווירה בבית הספר היא גורם חינוכי משמעותי ביותר” כגון: אווירה של קדושה” או לחלופין – של קלות ראש” של שמחה ויצירה או לחלופין – של שיתוק וקיפאון” או של צניעות” של דקדוק במצוות” של רצינות” של אידיאליזם” או להפך. אמנם תקנון בית הספר איננו רוח או אווירה אלא רק כלי” מסגרת. אבל זהו כלי נחוץ ליצירת אווירה חינוכית” בבחינת “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”. מהגדרת ה”לבב” הרצוי נגזרים המעשים הרצויים.
יש המזלזלים במסגרות. עבורם” העיקר הוא הרוח. הם מצביעים על כל החסרונות שקיימים במסגרות. הם צודקים: למסגרת יש חסרונות” אבל רבים יתרונותיה על חסרונותיה. ללא מסגרת” מגיעים תוך זמן קצר לאנרכיה. נזקי האנרכיה אינם פוגעים רק ברמה הכללית של צביון בית הספר אלא גם ברמה האישית של כל תלמיד. ללא מסגרת” יש אנרכיה בנפש הילד” טשטוש ובלבול” אי סדר. הנזק הנפשי הוא עמוק וקשה לתיקון. הצורך במסגרת קיים באותה מידה בבית ובבית הספר.
התקנון משדר מסר חינוכי ברור לתלמידים. בזכות ניסוח התקנון בלשון הוראה מחייבת” כ”חוק” ולא כהמלצה בלבד” השדר שלו הוא ברור וחד-משמעי” ומסייע לתלמיד לגבש ולהפנים מסכת ערכים בהירה ולבנות לעצמו חוט שדרה רוחני. נוסף לכך” ההוראות המחייבות מסייעות לו להדוף לחצים חיצוניים ומסרים חיצוניים מבלבלים.
ברמת התנהלות בית הספר” חוסך התקנון ויכוחים עם התלמידים והתמקחות מיותרת איתם על כל פרט בחיי היום-יום של בית הספר. הציפיות מהתלמידים ברורות ואינן נוחתות עליהם בהפתעה.
מי מוכשר לנסח את התקנון של הבית ספר? – קודמת לה השאלה: מי מוסמך? במדינה מודרנית” שניים אוחזים בטלית האחריות החינוכית: ההורים והמדינה. חוק חינוך חובה ומעורבותה העמוקה של המדינה בקביעת התכנים החינוכיים מעידים על הנתח הגדול שהמדינה נטלה לעצמה בחינוך הילדים. חשוב לזכור שעל פי התורה” האחריות מוטלת כולה על ההורים. ההורים רשאים להסתייע בגורמים נוספים” כפי שהיה נהוג בדורות עברו” שהקהילות תמכו בהורים בחינוך ילדיהם על ידי הקמת מוסדות חינוך ומימונם” אבל לעולם לא פקעה האחריות החינוכית מההורים.
לכן” ברמה העקרונית” את יעדי החינוך אמורים לקבוע ההורים. אבל” אליה וקוץ בה” אין ההורים יכולים לכפות על המדינה לממן את חלומותיהם החינוכיים. הציבור איננו חייב לממן כל חלום פרטי. אבל” למעשה” במדינת ישראל” הגיוון הרב של המוסדות בחינוך הדתי מאפשר לכל הורה לשלוח את ילדיו למוסד התואם את חלומותיו החינוכיים.
משנקבע היעד החינוכי” נדרשת מקצועיות רבה כדי להשיג אותו. לא מספיק להציב כמטרה את החינוך לקדושה” לפתיחות” למידות טובות” לדקדוק במצוות” ולהסתער על ניסוח התקנון. כל ערך חיובי עלול להפוך למפלצת” אם לא יטופל בצורה נכונה. “זכה נעשית לו סם חיים” לא זכה נעשית לו סם מוות”. כבר לימדונו גדולי ישראל שקביעת יעדים חינוכיים היא חכמה גדולה” אבל גדולה ממנה היא החכמה כיצד להשיג אותם. יש עצות חינוכיות” שרק למראית עין מקרבות את התלמיד למטרה” אבל בפועל הן מרחיקות אותו ממנה. גם לאחר שנמצאה העצה החינוכית הנכונה” קובע המינון הנכון את הצלחתה. מינון גבוה מזיק” מינון נמוך הוא חסר השפעה. הניסיון האישי של ההורים בבית איננו בהכרח רלוונטי לבית ספר” שמטפל בכלל ולא בפרט” וצריך להתמודד עם תופעות חברתיות דינאמיות. לכן” לצוות החינוכי” הבקיא בחכמת החינוך ועתיר בניסיון חינוכי” יש תפקיד מרכזי בגיבוש תקנון בית-הספר.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
