א. אחדות הנסים
יש אנשים שנוטים לחשוב כי יש חילוק בין נס שמימי לבין נס שנעשה על ידי בני אדם” ומגיעים למחשבה פסולה שנס שנעשה על ידי בני אדם אינו שייך לסדרי הנהגת ה’ בעולם. מלמדנו הרצי”ה זצ”ל: “בחנוכה נפגשים בשני סוגים של נס” נס פך השמן שקשור לרגע מסוים בו הופיע שמן באופן נסי” והוא נס שכולו שמימי” ומצד שני נס הניצחון המלחמתי שהתגלה על ידי ומתוך פעולות בני אדם ונמשך זמן רב” משך כל תקופת המלחמה”.
בהדלקת נרות החנוכה אנו מברכים שתי ברכות “להדליק נר”” שהיא קשורה לנס פך השמן” ו”שעשה נסים” שהיא ברכה כללית הנוגעת לכל הנסים שנעשו באותה תקופה. ישנם דעות בפוסקים לחלק בין שתי ברכות אלו” כלומר לברך “להדליק נר” ולומר :”הנרות הללו”” ואחרי כן לברך “שעשה נסים”. אך בשולחן ערוך נפסק על פי המהריל שלא להפסיק בין שתי הברכות כי באמת שני סוגי נסים אלו הם עניין אחד וכלולים בעניינו של חנוכה.
מכאן אנו למדים” אומר הרצי”ה” שבאמת אין חילוק בין הנסים הללו” וכמו שריבונו של עולם מתגלה בנס” כך הוא מתגלה בטבע. כל התופעות המופיעות בעולם הן גילוי אלוקות ולכן אין הבחנה בין נסים אלו. גם בכיבוש הארץ היו נסים רבים של מסירת רבים ביד מעטים והמוני ערבים ברחו מפני קומץ יהודים” וכן בתחום הפוליטי” הצהרת בלפור שהוכרזה בנס אחרי שכמעט נדחתה” וכן הכרזת המדינה – הן התגלות נס אלוקי במעשים שנראים לכאורה טבעיים ומובנים.
ב. צידה לדרך
חנוכה הוא הנס האחרון שנקבע על ידי חז”ל” והוא מהווה צידה לדרך לגלות הארוכה שיצאנו אליה וב”ה חזרנו ממנה. וזה אחד הלקחים החשובים הנלמדים מימי החנוכה – לזכור ששם ה’ מתגלה בכללות המציאות. שני צדדי הנס שבאו לידי ביטוי בסמיכת ברכות החנוכה זו לזו מלמדים ומבליטים את ההכרה האמתית שיד ה’ היא היא הפועלת בכל המעשים” וכל המאורעות שנראים לעתים טבעיים ורגילים הם יד ה’ שדיבר טוב על עמו” ומכולם הוא מצמיח להם גאולה וישועה (ע”פ שיחות הרצי”ה” חנוכה” מועדים ח”ג עמ’ 150).