ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


הרב משה צבי נריה זצ"ל / גדולי ישראל

הרב רונן טמיר

הרב משה צבי נריה נולד בשנת התרע"ג בלודז' שבפולין, לאביו הרה"ג פתחיה מנקין זצ"ל ולאמו הרבנית רחל. בילדותו עברה המשפחה לרוסיה, שם כיהן אביו כרב עיירה קטנה. בצעירותו למד משה צבי בישיבות מינסק ושקלוב, בתקופה שבה שלטון סטאלין התאמץ בגזירות איומות לקעקע את עולם התורה היהודי. בגיל 16, הגיעה לאזניו השמועה כי הראי"ה קוק הצליח להשיג רשיונות עלייה עבור בני תורה מרוסיה, והוא הזדרז לשלוח מכתב אל הרצי"ה, שכיהן באותה שעה כמשגיח רוחני בישיבה המרכזית העולמית. המכתב, שנפתח בפניה מ"האזוב אשר בקיר" אל "הארז אשר בלבנון - הרב צבי יהודה, משגיח במתיבתא רבתא של הרב קוק שליט"א", כלל חידושי תורה, ולצידם תיאור מקיף של המצב הקשה בו נתונים לומדי התורה ברוסיה. לאחר חודשים של ציפייה הגיע האישור המיוחל, ובשנת ה'תר"ץ, עלה הבחור משה צבי לארץ ישראל והצטרף לישיבת "מרכז הרב". בהמשך פעל רבות בתנועת בני-עקיבא, וכיוון שהדבר לא היה לגמרי לרוחו של הרצי"ה, חתם את מאמריו תחת השם "נריה". לימים שינה את שם משפחתו רשמית ל"נריה".
"אישיות אינה סכום של תכונות וכישרונות. יש בה משהו בלתי נתפס, סתום וחתום, גנוז ונעלם, אשר ממנו הכל נובע, ועל ידו מקבל גוון מיוחד" (מתוך "מן הפנקס הפתוח", של הרב נריה).
הרב משה צבי נריה זצ"ל, היה תלמיד חכם ואיש חינוך יחיד בדורו. ננסה לגעת בקצות דרכיו של המנהיג הרוחני הגדול ו"אבי דור הכיפות הסרוגות" מתוך יומניו האישיים, ולצדן נביא קווים לפועלו העצום לתקומת עולם התורה הארץ-ישראלי, בדרכו של מורו ורבו המובהק מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
"בתחנת הרכבת ישנה מפה גדולה של העיר, עם חץ המציין 'אתה נמצא פה'. אדם היודע היכן הוא נמצא, יכול להחליט לאן עליו לנסוע, לאן צריך לפנות- ואז מסוגל לכוון דרכו." ואמנם דרכו הרוחנית היתה מכוונת ומסודרת להפליא. נחישות ודיוק, לצד סבלנות מפליגה השזורה באופטימיות ואמונה חסרות גבול. דרכו זו בלטה בכל שנות העשייה הציבורית והרוחנית, מ"מרכז הרב", דרך הובלת תנועת "בני עקיבא" ועד ייסוד אֵם הישיבות התיכוניות בכפר הרא"ה.
"גדול אמיתי, מהווה תביעה בלתי פוסקת לגדלות. מציאותו מוכיחה שאפשר להגיע לגדלות, והוא מעורר את כוחות הגידול, מנביט אותם ומצמיחם. עלינו ליצור יחידים גדולים בעלי שיעור קומה שלמה ומשוכללת, אשר בצאתם אל העם ישפיעו לא רק ע"י לימוד, כי אם ע"י קסם אישיותם, ע"י טוהר נפשם וקדושת נשמתם." וכך תיאר את הרב נריה יצחק לב, בוגר מחזור א' ביב"ע כפר הרא"ה: "הוא היה בשבילנו הכל: ראש הממשלה, שר החינוך, שר החוץ ושר האוצר. הקים, פיתח וגידל. לימד משנה ותנ"ך, ישב איתנו בסדרים, נתן שיחות כלליות. ומעל כל אלה, היה האבא של החבר'ה, המלטף, המלבב. הוא חי אותנו, קירב אותנו, שמע את הבעיות שלנו ושיתף אותנו בכל המתרחש."
"הגיעה השעה לחשוף את האור הגנוז באוצרותינו, להתקינו בכלים נאים לדור צעירנו בארץ האבות, למען יאיר את דרך הגאולים, את דרכו הקשה של אור הגאולה...רצוננו לחנך תלמידי חכמים שאין להם מנוחה- שלא ינוחו ולא ישקטו, ויגיעו לכל פינות הארץ להרביץ תורה ולהפיץ יראת שמים." ואכן, הגרמ"צ נריה חולל מהפכה רוחנית עצומה בהקמת ישיבות בני עקיבא ובהנחלת תורת ארץ ישראל לאלפים ורבבות תלמידים הנושאים את דגל התורה והאמונה בחינוך ובכל מישורי העשייה הציבורית במדינה.
"מורה יכול להיות גם מי שחכמתו מרובה ממעשיו, מחנך יכול להיות רק מי שמעשיו מרובים מחכמתו. כל מחנך חייב לראות את תלמידיו כאילו הם בניו. זה סוד החינוך. לעיתים, צריך להיות תקיף ואפשר אף לכעוס, אך יש לעשות זאת מתוך החלטה, לאחר שיקול דעת שקט ורגוע."
פעם, לקראת פורים, תלמיד כיתה י"ב בישיבה התנהג באופן לא ראוי כלפי תלמיד מהחמישית. מששמע זאת הרב נריה, רץ במעלה הגבעה אל פנימיית השמינית. שם מצא את הבחור גבה הקומה וללא כל היסוס התרומם לעומתו ו"העניק" לו סטירת לחי מצלצלת. שניה לאחר מכן, לעיני התלמידים ההמומים, פרץ הרב נריה בבכי וחיבק חיבוק אבהי ואוהב את תלמידו שפרץ אף הוא בבכי. דוגמא מאלפת לאישיות של מחנך שרואה את תלמידיו כבניו ממש.
"עם הספר ידע לכתוב את אותיותיו על גבי גווילים נשרפים, גופים מעוני גלות. בשובו אל מכורתו צריך העם לכתוב את ספריו על גווילים רעננים, גווילי חייו במולדת, על מרחבי שדותיה, הריה ועמקיה."
"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו"- מבקשים אנו שנכה שורשים באדמה, שנשוב להרגיש אותה לא רק כבסיס לרגלנו, אלא גם כמזרימה כח בעצמותינו, כשופעת רעננות בעורקינו." הרב נריה היה קשור בכל נימי נפשו לארץ ישראל, מהקמת ישיבת כפר הרא"ה בה שאף לשלב לימוד תורה לצד עבודת אדמה, ועד אחרית ימיו אז הקים יחד עם הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל, את "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל", שגיבש חזית רבנית מאוחדת כנגד החולשה המדינית של "הסכמי אוסלו".
בי"ט כסלו ה'תשנ"ו, עת שכב על מיטתו, היו מילותיו האחרונות:" קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה, תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון. קדושה אני מבקש, קודש קדשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל." אז סיים לקרוא בקול גדול "שמע ישראל" כמה פעמים, ובמילים "נתקדש כולנו" עלתה נשמתו הטהורה בסערה השמימה.
הרב משה צבי נריה, נפטר השבוע לפני 17 שנים. זכותו תגן עלינו. אמן.




תגיות: ציונות | אנשי חינוך | ישיבות תיכוניות | בני עקיבא | ישיבת מרכז הרב | הרב משה צבי נריה



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח ה'תשע"ג:
יש לי חבר - הרב שלמה אבינר
חכמת ההמונים (א) - הרב אלישע אבינר
חזון עובדיה - הרב דוד לנדאו
רוּחַ הַשֵּׁם - הרב שלמה אבינר
צבע אדום - הרב נתנאל לוי
מדוע הומצא הכסף? - הרב ערן טמיר
שם הוא אות (שמ-ות) - הרב חנוך בן פזי זצ"ל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: