ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


צחוק עשה לי אלקים / אור ויקר

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

לידת יצחק מלווה בשנים-עשר ביטויים של צחוק. מידת יצחק היא גבורה ודין (ע"פ הזוהר הקדוש) ואולי יצקו לתוכה בטרם לידתו צחוק ושמחה, להמתקת הדינים.
נציין חלק מהפסוקים מרגע ההבטחה (יז טז) "ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו... ויאמר אלקים וקראת את שמו יצחק". בבשורת המלאכים (יח יב) "והנה בן לשרה אשתך... ותצחק שרה בקרבה לאמר... ויאמר ה'... למה זה צחקה שרה לאמור..." ולאחר לידתה (כא ו) "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי".
הגמרא (מגילה דף ט) עוסקת בתרגום התורה ליוונית על ידי תלמי המלך, כשבאורח נס 72 זקנים ישבו בבתים נפרדים ונתן הקב"ה עצה בלב כל אחד וביצעו 15 שינויים זהים ללא תיאום ביניהם. אחד השינויים נעשה בפרקנו: "ותצחק שרה בקרבה" - תרגמו: בקרוביה, כדי שלא יאמר תלמי - מדוע נאמרה ביקורת נוקבת על צחוקה של שרה, בעוד שאברהם קדם לה בצחוקו ולא נשמעה עליו אף מילה של ביקורת. על מנת למנוע הרגשת אפליה זו שינו חכמים שאברהם צחק בלבו, בצנעא, ושרה צחקה בקרוביה, בפרהסיה, ועל כך הקפיד ה'.
וידועים דברי רש"י בפרשת לך לך (יז יז) על המילים: "וייפול אברהם על פניו ויצחק", שצחוקו ע"פ התרגום: וַחֲדֵי = ושמח, וצחוקה של שרה = וַחַיַיכת. ישנם שני מיני צחוק: צחוק של שמחה ואושר, וצחוק של לגלוג. רש"י: "למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה, ולא הקפיד על אברהם".
דברי רש"י קשים, כיצד נייחס לשרה אמנו , שגדולה מאברהם בנבואה, יחס של זלזול כלפי ה'? והייתכן שה' יציע לקרוא בשם יצחק, שיש בו משמעות שלילית? ומה עוד ששרה בדברי הסיכום לאחר לידת יצחק אומרת "צחוק עשה לי אלקים, כל השומע יצחק לי". אם אכן צחוקה של שרה לגלוג הוא, הרי יש בו טעם לפגם, לחזור על שגיאתה במקום להודות לה' על שגיאתה?
ואולי ניתן ליישב את דברי רש"י ואונקלוס: אברהם שמח בלבו והלב מקור השמחה (ישמח לבי), ואילו שרה צחקה בקרב, שאולי רומז לטחול, שהתלמוד (ברכות סא א) מייעד לכל אבר בגוף האדם תפקיד ולטחול מייעד הוא את הצחוק של הזלזול.

אור החיים הקדוש (יח יב) על המילים "למה זה צחקה שרה לאמר" שואל: היה לו לומר למה צחקה שרה, מהי התוספת למה זה , ותשובתו המקורית:
"אכן הכוונה היא בהיות שמצאנו בפר' הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה' בשורת הזרע. ולא ראינו שהקפיד ה', ויאמר האומר, מה נשתנה צחיקת שרה, מצחיקת אברהם. ומצאנו באונקלוס שתרגם אצל אברהם וַחֲדֵי, ואצל שרה וַחַיַיכת. וקשה על פירושו. על מי סמך ה' להבין שני פירושים שונים בתיבה אחת?" ולכן מפרש אוה"ח את כל הצחוקים בפרשתנו כביטויי שמחה ואושר של שלמות, בבחינת עבדו את ה' בשמחה, כולל צחוקה של שרה.
הביקורת כלפי שרה היתה מדוע רק עכשיו צחקה, בהופיע סימנים בגופה, בחזרתה לנערות (היתה לה עדנה)?. וזהי כוונת המשפט, כי אי השמחה ברגע ההבטחה מראה על חיסרון באמונה בהבטחת הי"ת. והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. לפי זה מובן המשך הפסוק "ויאמר ה' שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן - "טעם שחזר לומר את ההבטחה, לבל יחשוב אברהם כי לצד הקפדת ה' על שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דבר אליו אלא הבטחתו על לידת יצחק שרירה וקיימת".
ועיין ב'משך חכמה' ובפירוש האלשייך על המקום.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: