בפרשת “נצבים” מתברר בכל תוקפו עניין כלל ישראל” בכל הבירור היסודי” הפנימי והמרכזי” השמימי והעובדתי של “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”. מתוך כך” מגיעים בפרשת “וילך” לשכלול מצוַתי” לשכלול מעשי” לשתי המצוות האחרונות של התורה. “תורת ד’ תמימה”” שלמה” בכל פרטיה ודקדוקיה. שתי המצוות האלה הן עובדתיות מעשיות פרקטיות ויחד עם זה כלליות” כלל ישראליות: פרשת הקהֵל ופרשת “כתבו לכם את השירה הזאת”.
מצות הקהֵל שייכת למלכות ישראל” כמבואר במשנה” שהמלך הוא הקורא את התורה ומלמד אותה לעם במוצאי שנת השמיטה” בחג הסוכות בבוא כל ישראל ליראות את פני ד'” במקדש בירושלים. עניין הקהֵל הוא מעמד של לימוד תורה מרכזי לכל עם ישראל. כשאין מלך” בירר האדר”ת זצ”ל” זקני ישראל יכולים למלא את מקומו.
מתוך כך מגיעים למצוה השניה: כתיבת טפסים של כתב היד של התורה. גם במצוה זאת” מתבררים עניינים יסודיים ביותר. כידוע” יש כמה שיטות בראשונים לגבי הפשט של “כתבו לכם את השירה הזאת”. רש”י והרמב”ם מסבירים שהכוונה לשירת האזינו. אבל “תורת ד’ תמימה” – שלֵמה” ואין עושים את התורה חתיכות חתיכות. רק בשיגעון המכוּנה “ביקורת” המקרא” חותכים חתיכות בתורה ובנביאים. חס וחלילה” אין התורה חתיכות חתיכות. כשאוחזים באיזה חלק של תורה ממילא זה מחייב למשוך את כל התורה כולה. “‘כתבו לכם את השירה'” כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו” לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות” [1].
ויש אחרים שמפרשים שהשירה היא התורה. כל התורה כולה היא שירה. גם כל המצוות כולן הן שירה. הנחת תפילין היא שירה. מצות ציצית היא שירה. כולם ביטוי של “אתם הדבקים בד’ אלהיכם”. יש ביטוי פתגמי של אבא – מרן הראי”ה קוק – זצ”ל: “כשם שיש חוקים לשירה” כך יש שירה לחוקים”. כשם שיש חוקים למוזיקה” כך כל משפטיה וחוקותיה של תורה הם שירה. כל ההלכות ב”שולחן ערוך” שנראות כדברים יבשים הן שירה” שירה אלוהית גדולה של “אתם הדבקים בד’ אלהיכם” חיים כולכם היום”. תורת ד’ תמימה כולה שירה. כל מעשה ד’ התמים של קודשא בריך הוא” ישראל ואורייתא” כולו אומר שירה. הקהֵל ו”כתבו לכם את השירה הזאת” הן שתי מצוות כלל ישראליות המגלות תורה שבעל פה ותורה שבכתב [2].
מקורות:
[1] רמב”ם הלכות ספר תורה פרק ז’ הלכה א’.
[2] ע”פ שיחות הרצי”ה דברים עמ’ 470-471.