פרשת “נצבים” היא המשך של “כי תבוא”. לומדים זאת מדברי קודשו של הרדב”ז שנשאל למה הקללות של פרשת “כי תבוא” מסתיימות בדבר לא טוב” הרי צריך לסיים בדבר טוב; כמו הקללות של “בחוקותי” שמסתיימות ב”וזכרתי להם ברית ראשונים… להיות להם לאלהים” אני ד'”. פה הסיום נורא ואיום: “והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות”. משיב הרדב”ז שאין לראות במילים אלו סיום הקללות של “כי תבוא”” שכן הן מסתיימות ב”אלה דברי הברית”” והברית נמשכת ב”נצבים”” ושם מופיעה הנחמה הגדולה שבגאולה “ושב ד’ אלהיך את שבותך ורחמך” [1]” ובסוף” התשובה אל ד’ [2].
בפרשתנו מופיע שכלול וסיום עניין הברית. רבונו של עולם כרת ברית אִתנו. לא מוזכר בשום מקום שאנו כרתנו ברית עם רבונו של עולם” או שאברהם אבינו או משה רבינו כרתו ברית עם רבונו של עולם. ומה היא הברית? ברית היא יצירה” “עם זו יצרתי לי” [3]. זכינו וכך נוצרנו. כך היא העובדה” אם נרצה ואם לא נרצה. כשם שהתורה היא מן השמים” כך ישראל הוא מן השמים. “הכל ממנו [=מד’] ולא ממנו [=מאִתנו]” [4]. זאת בחירה אלוהית ויצירה אלוהית על כרחנו. וכל אדם מישראל שייך לכלל ישראל. קדושת כלל ישראל היא השורש של כל הפרטים מישראל. ובכל פרט” נמצאת הנקודה הכלל ישראלית הזאת” כדברי ר’ צדוק שהשכינה שוכנת בלב כל אדם מישראל.
מתוך הברית מופיעה הגאולה. אחרי בירור עניין הברית” אנו נפגשים בעניין אחרית הימים” ימות המשיח” סדר הגאולה שלנו” והתשובה שלנו. אין תנאי של תשובה ועבודה בגאולה. אין תנאי בקיבוץ גלויות. אלא התשובה מופיעה על ידי הגאולה ומתוך הגאולה” ונמשכת ומתפתחת יותר ויותר מתוך קיבוץ הגלויות [5].
מקורות:
[1] דברים ל’ ג’.
[2] דברים ל’ י’.
[3] ישעיהו מ”ג כ”א.
[4] כוזרי ב’ נ’.
[5] ע”פ שיחות הרצ”י דברים עמ’ 425-436.
