הברית והערבות

פעמיים נכנסו ישראל בברית עם ה’ במדבר סיני” בהן נכללו ברכות ותוכחות. הראשונה אחר צאתם ממצרים” בהר סיני. בברית זו נאמרו תוכחות וקללות 49 במספר” ונאמרו בלשון רבים. “ואם לא תשמעו” (ויקרא כב יב). ובפעם השניה בסוף ארבעים שנות מדבר” ערב כניסתם לארץ” בערבות מואב” שם נכללו בברית עם ה’ 98 תוכחות וקללות שנאמרו בלשון יחיד. לדוגמא (דברים כה טו) “והיה אם לא תשמע…”.
שואל הכלי יקר: מה הצורך בברית הכפולה” ומדוע בפר’ בחוקותי התוכחות 49 ובלשון רבים” ואילו בפרשתנו “כי תבוא” בערבות מואב – 98″ ובלשון יחיד? והרי גם בפרשתנו הקללות מתייחסות לרבים כמו: גלות” בצורת” וכו’ לדוגמא: “והיו שמיך אשר על ראשך נחושת”” וכן “יולך ה’ אותך ואת מלכך…”
תשובת הכלי יקר: עם ישראל נכנס בערבות הדדית רק בסוף 40 שנה” לאחר קבלת השבועה בהר גריזים ובהר עיבל. יש הבדל בין האחריות לעונש המגיע לאדם. טרם קבלת הערבות אחראי האדם למעשיו” ואם ח”ו נופל הוא” ורבים אחרים מסביב גם הם חוטאים” יופיע העונש הכללי מתוך ריבוי החוטאים. מה שאין כן לאחר קבלת הערבות” האדם אחראי לא רק למעשיו כי אם גם למעשי חברו. כדברי התלמוד “כל ישראל ערבים זה בזה ” (סנהדרין כו). לכך תמיד העונש יבוא בכפליים. (וגם כאן 98 שהם כפליים 49).
זו הסיבה שהתוכחות הראשונות נאמרו בלשון רבים” כי רק בריבוי החוטאים יבואו עונשים כלליים כרעב” מלחמה ובצורת. ואילו בפרשתנו שהיא לאחר קבלת ערבות” כל נפילה של כל פרט פוגעת בכל הכלל” וכולם כאיש אחד בלב אחד לטוב ולמוטב. וכלשון הכלי יקר (כח טו) “וקודם הערבות נאמר: ואם לא תשמעו” בלשון רבים” לומר דווקא אם ‘כולו סָג יחדיו נאלחו’ (נפלו בחטא) אז הם ראויים לאותן מכות כוללות” קללות וכד'” אך הצדיק אשר בתוכם” הוא את נפשו ימלט. אבל כאן” בפרשתנו” אחר הערבות” כל אחד יסבול עוונו ועוון חברו. על כן באו במספר 98 כפול כנגד עוונו ועוון חברו. ונאמר ‘והיה אם לא תשמע’ בלשון יחיד. החוטא מסבב קללה אל הכלל. כנאמר: פן יש בכם איש או אשה… אשר לבבו פונה מעם ה’… (דברים כטי ז-כא) וראו את מכות הארץ” שמע מינה שרבים ישאו את עוון היחיד. כמו שהיה במעשה עכן (יהושע ז) שהיחיד חטא ונאמר חטא העם. וכך נאמר ואם לא תשמע” שאפילו יחיד שלא ישמע גורם מכות לרבים. והן המכות הכלליות הנזכרות בפרשה”.
המספר 49 נובע מכך שהרי 50 שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה” (חסר אחת) (נדרים לח א). מכאן שבינת האדם יכולה להגיע לרמה של 49 שערים והחוטא אשר נכנסה בו רוח שטות ובמקום להיכנס לשערי צדק אשר צדיקים יבואו בו” בחר בשערי הטומאה. על כן ילקה במספר 49.
האפשרות להגיע ל-49 שערי בינה” נתנה לעם ישראל רק לאחר שלמדו ממשה רבנו 40 שנה” כנאמר אין אדם עומד על דעת רבו” אלא לאחר 40 שנה.
במסכת מגילה ל”א נאמר שאת התוכחה של פרשתנו קוראין תמיד לפני ר”ה” כדי “שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה”. אמר על כך בעל ‘תפארת שלמה’: אם ח”ו נגזרו רעות על ישראל יהיו יוצאים ידי חובה בקריאת התוכחות גרידא” כמו “ונשלמה פרים שפתינו” ותשארנה רק הברכות ותחל שנה וברכותיה.