ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


בין חרדה לביטחון

הרב ערן טמיר

אחת משאלות היסוד ביחס לתהליך תשובתו של האדם, היא מה צריכה להיות התחושה, ההרגשה, ובעיקר ההכרה ביחס לתהליך מורכב ופנימי זה, תהליך שפעמים רבות הוא מהפכה של ממש בחייו של האדם. האם צער וכאב על קלקולי העבר, וחרדה ביחס למשמעותם והשלכותיהם לעתיד, או אולי דווקא להפך, שמחה וביטחון על הטוב שבכל זאת קיים ומתגלה בו, באדם, ובאמונה בכוחו להוסיף ולשכלל?
מבאר הרב קוק בספרו אורות התשובה (טז ז): "כל תשובה שהיא שלמה מוכרחת היא לפעול שתי פעולות נגדיות על הנפש. מצד אחד חרדה ויגון על החטא והרע שבתוכו, ומצד השני ביטחון ושמחה על הטוב שאי אפשר שלא ימצא האדם בתוכו איזה חלק ממנו...". אם כן שתי התחושות אמתית ושתיהן נצרכות, על מנת לזהות מצד אחד את הצריך תיקון ומצד שני להתמלא בגבורה על מנת לתקן בפועל.
אך עדיין צריך לשאול מה צריכה להיות התחושה המרכזית, היסודית, בין שתי תחושות אלו, תחושה המניעה את כל התהליך כולו ומביאה להשלמתו? ברור שתחושת צער וחרדה יכולה להוביל את האדם לייאוש ולפסיביות, לעומת תחושת ביטחון ושמחה ביחס לעצמו, המעוררת אצלו פתח לתקווה חדשה ואפשרות מימושה. ואכן כך כתב הרב קוק בספרו אורות התורה (יא ב): "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו ובהרגשותיו ההולכים בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה... המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי... האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו."
עקרון יסודי זה נכון בכלל, ובפרט בתקופת גאולה, שבה מתעוררים כוחות החיים של האומה ופרטיה, לאחר אלפיים שנות תרדמה קשה. כוחות חיים שיסודם הוא האמון העצמי, הביטחון, השמחה, הרצון לשוב מאהבה מתוך הבנה והזדהות, ולא לשוב מיראה מתוך פחד וחרדה. הדגיש זאת הרב קוק במאמר הדור, וכך כתב "שהדור, כשהוא מוצא את כל מה שהוא שומע ורואה מהורים ומורים קטן מערכו, אז מוסרם אינו לוקח את לבבו ואינו משביר את צמאונו... מוסרם גם אינו מטיל עליו שום אימה ופחד, מפני שכבר התעלה בתכונתו מלהיות מעמיד אופי לחייו מפני בריחה, מפחד איזה שיהיה בין מוחשי בין ציורי, בין רוחני בין חומרי... לא יוכל להיות כפוף ושחוח נושא עול ונטל... דור שכזה לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה"
על כן נתמלא בעוז ובביטחון, בגבורה ובשמחה שתבטא את מרכז הכובד, את 'הכביש הראשי' של מהלך תשובתנו, כשהצער והכאב, החרדה והיגון על כל החסרונות מלווים אותה מן הצד, לא משתקים אותה אלא מחוברים אליה מתוך כובד האחריות והרצינות לתשובתנו המלאה...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: