עיקר פרשת “כי תצא” היא המלחמתיוּת” שהיא הכלליות הכללית ביותר. היחיד מוסר את נפשו למען הכלל. ראשית הפרשה מלחמתיוּת” “כי תצא למלחמה”. סופה מלחמתיוּת” “תמחה את זכר עמלק!”” ואמצעיתה מלחמתיוּת” “והיה מחניך קדוש”. אמנם יש בפרשתנו גם הרבה מצוות פרטיות” כמו שילוח הקן” אבל צריך לראות כל דבר בשלמותו והיקפו. ראש” תוך” סוף.
שיא הכלליות של עם ישראל מופיע במלחמתיוּת למען הארץ” כי עם ישראל מופיע בשלמותו רק בארץ ישראל. הגוף העיקרי של פרשתנו הוא המלחמה שעוברת בה מן הקצה אל הקצה” מן הפתיחה בעניין מלחמת רשות” עד לפסוקים האחרונים הנוראים והחריפים בעניין החובה הקיצונית ביותר נגד עמלק” דרך האמצעי של “מחניך קדוש”” שהוא המסגרת של סדר ההנהגה המלחמתית. כמובן” יש מדרגות במלחמה – מלחמת רשות ומלחמת חובה – אבל כולן שייכוֹת למציאות המלחמה. עניין המלחמה הנו המשך לפרשת “שופטים” העוסקת בבניין כלל ישראל על יסוד ארבעת עמודיו: תורה ונבואה” כהונה ומלכות. מלכות כוללת את המלחמה” כהגדרת הרמב”ם: “הלכות מלכים ומלחמותיהם”. סדרי מלחמות” כמו מלחמת מצוה של עכשיו” אינם מצות יחיד” אלא של כלל ישראל. גם בספר שמואל נאמר “ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו” . מלכות מחוברת לאפשרות של מלחמה. הלואי שלא תהיינה מלחמות” אבל עד שנגיע לזמן שבו “לא ישא גוי אל גוי חרב”” הרי ניפגש בעל כורחנו במצבים כאלה” ובמצות התורה של מלחמה. ממלכתיות וצבאיות בעולם הזה קשורות יחד.
גם עכשיו בימינו אלה אנו נמצאים במצב של מלחמה” גם במציאות וגם על פי התורה” ואי אפשר להתחמק מזה. כאמור” אין זה דבר נעים אבל הוא שייך לסדר ההנהגה האלוהית. דווקא כך מופיעים עכשיו פלאי הפלאים של הנהגת ריבונו של עולם” ויש להבין זאת” ולהתבונן במה שקורה לנו עכשיו דרך האספקלריא של ההנהגה האלוהית בדורות .