החשיבה היהודית היא החשיבה הכוללת. למדנו דרך התורה שבעל פה לשאת הפכים” לפי הנוסחה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים (עירובין יג” ב). הפוסטמודרניזם כבר יונק מהרעיון שאין אמת” וכל אחד יעשה מה שטוב בעיניו. אך השורש הטוב של המחשבה הזאת הוא שיש חיבור פנימי בין כל אחד ואחד” בין כל אמת ואמת. האמת נעדרת” אך גילוי האמת הגדולה הוא על ידי חיבור בין כל האמיתות. הגמרא במסכת סנהדרין טוענת: “מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים” (סנהדרין צז” א). למשל האדם נמצא מול סתירות קשות” הוא היה רוצה להתפלל בדבקות אך באמת הראש שלו מלא בתאוות אכילה ובעוד כמה דמיונות” והוא שבור מזה. עליו לבחור להמתין ולאפשר לכל התכנים הסתמיים האלה לחלוף ורק אז להתחיל את תפילתו. אך יש שבירות קשות מזו. אליה הוא נער הלומד בישיבה קטנה. הוריו התגרשו והוא אינו יודע עם מי לחיות” עם אביו או עם אמו. אך הוא יכול לבחור בשני הבתים מתוך הבנה שהוא צריך את הסמכותיות של אביו ואת הרכות של אמו. הרגשות השונים” הנראטיבים השונים המרכיבים את הנפש – כל חלק צריך לקבל את חלקו. החיבור בין יחסי האובייקט החלקיים” או בין השד הטוב והשד הרע לפי לשון מלאני קליין” או בלשון שלנו: החיבור בין אמיתות חלקיות” עלול לעורר אפילו עמדה דיכאונית” כאילו אין אידיאל באמת” אין שלמות. אך עמדה זו טובה מן העמדה של האדם המרגיש רדוף על ידי המציאות הקשה” כמו עלה נידף ברוח של עולם אכזרי ומקרי. לכן” שמו של אלוקי ישראל נכתב בארבע אותיות הוי”ה” והן ארבע אותיות של תוכנית האחדות בין ההפכים. אדם החי בראייה מפורדת יימצא במצב של התגוננות ולא יהיה מחובר לחייו. תהליך ההבראה צריך לעבור לפעמים דרך העצבות” דרך העמדה הדיכאונית” על מנת לגלות את השמחה של החשיבה: גם וגם. עלינו לגלות” בדור זה בעיקר” את ההכרה האחדותית של ההפכים. הראי”ה קוק טען: “אנו נדרשים להתרומם ולעלות להכרה האחדותית גם בהפכים היותר גדולים במציאות שהרי מקורם אחד הוא. כל המבט האנושי שצופה על תופעות העולם ומשתאה מפירודן וסתירתן הוא רק מחלה עקב קטנותו ומוגבלותו של האדם שלא תמיד מסוגל להבחין באחדות הפנימית של ההויה כולה”. (עולת ראי”ה א” ע”מ קסד)