ככל שמתקרבים לארץ ישראל” כך מתקרבים יותר לשלמות” לבריאות ולקוממיות של האומה הישראלית” ומתגלה יותר הכלל כגוף אחד” כמציאות אחת. כל אחד ואחד מאִתנו הוא חלק של כלל ישראל המתגלה בפרטיו” כשם שהתורה בכלליותה מתגלה בכל פרטיה ודקדוקיה. בארץ ישראל מופיע עַם ישראל כמציאות אחת” כאורגניזם אחד” כחיוניות אחת. דבר זה מתגלה גם בסגנון הדיבור המיוחד שב”משנה תורה”. בשפה יש חילוק בין יחיד לרבים. כידוע” אומרים ביחיד – “אתה”” וברבים – “אתם”. לפעמים במהלך החיים יש סתירה בין עניין היחיד ובין עניין הרבים. אבל ככל שעומדים על ערך מציאות האומה” משתלבים יותר היחיד והרבים. “שמע ישראל”: “שמע” – בלשון יחיד” “ישראל” – כל ישראל” כל המיליונים של ישראל. הכלל” הצבור” האומה” הוא גם יחיד: הכלל הזה” האומה הזאת. כלל ישראל הוא גוף אחד הכולל בתוכו את כל “רבבות עמך בית ישראל” [1] ” לכן הוא מופיע בלשון יחיד” וביחוד ב”משנה תורה” (ויש דוגמאות רבות לכך!). בספר דברים הולך הכלל ומופיע יותר ויותר” העם כולו במציאותו הכלל כללית” ומתוך כך היחידיות של הכלל” האחדות של הכלל ממקור “ד’ אחד ושמו אחד”. “כי יביאך ד’ אל הארץ” [2] – כלל ישראל הוא גוי אחד” דבר אחד ויחידי. והאחד הזה הוא מאחד את כל רבבות עמך בית ישראל. הרבים אינם מפורטים” מפוזרים ומפורדים – הם אחד.
ב”משנה תורה” ביחוד אנו נפגשים בסגנון מיוחד זה של קפיצות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד. פרשתנו מתחילה בפסוק “ראה אנכי נותן לפניכם היום”. סגנון משונה של קפיצה מיחיד לרבים! צריך להיות ‘ראו’! אלא שזה השיא של התגלות האור הגדול של הכלל – בפתח הכניסה לארץ. פרשתנו – עניינה מצוות לכלל. מתוך כך” מגיעים עד ענייני האכילה הנוגעים לכל איש מישראל בפרטיותו האישית. מתוך הופעת הכלל” מתגלה שיא ההשתלבות של היחיד והרבים [3].
מקורות:
1. ע”פ שחרית של שבת
2. דברים י”א כ”ט
3. ע”פ שיחות הרצי”ה דברים עמ’ 213″ 242″ 345-6